|
|
Page:18
כפר גדעון וכפר ברוך ( בשנות ר . 30 קופחו באורח דומה כפרי העליר , הגרמנית . ( יישובי ה"בורגנים" נחשבו ל"בנים חורגים" ולא נמנו עם הקטיגוריה המקודשת במסגרת ה"התיישבות העובדת . " ניתנה האמת להיאמר , שבסופו של דבר הוכחה הביקורת שנמתחה על שלטון השמאל בארץ כ"מעלל סרק . " מפלגות הפועלים הוסיפו למשול בכיפה ושוב לא ניתן היה לערער את סמכותן , מתוך שהן נתעלמו לחלוטין מכל ההצעות לתיקון , ואפילו היו אלו הצעות שהגשמתן היתר . מתחייבת מבחינה דמוקרטית ומבחינת קבלת מרותם של המוסדות הפוסקים בהסתדרות הציונית . בעקבות הביקורת שנמתחה בקונגרס על ההשקעות העצומות של ההון הלאומי במפעל ההתיישבות שעם זאת לא היה בהן , לכאורה , כדי להועיל , מתוך שהן לא חילצו את היישובים מחובותיהם הכבדים ואפילו לא הספיקו לכיסוי ההוצאות השוטפות , הוחלט על הקמתה של ועדת מומחים לבדוק את מצב הדברים לעומקם . בשנת 1927 מונתה ועדה כזאת , שעם חבריה נמנה פרופסור אלווד מיד , מומחה בשאלות חקלאות מקליפורניה , שהוזמן לייעץ בענייני טיוב קרקעות בארץ גם קודם לכן , בשנת ; 1923 תפקידה היה לסקור את המצב הכלכלי בארץ ולהציע דרכי פעולה לקראת הקמתה של הסוכנות המורחבת . מסקנות הוועדה היו חד משמעיות : ( 1 מדיניות ההתיישבות של ההסתדרות הציונית כושלת משום שאין היא מתחשבת בגורמים הכלכליים ובהשפעתם ; מניעים אידיאו לוגיים ורגשות אוטופיים מיסטיים הם בעוכרי פעולותיה ( 2 ; השפעתה של הסתדרות העובדים הכללית על מדיניות ההתיישבות מכרעת ונושאת אופי שלילי ביותר , משום שההחלטות מתקבלות על ידי עסקני מפלגה חסרי נסיון וידע . חברי הוועדה פסלו את העיקרון שלפיו מנועה הקרן הקיימת מלמכור קרקעות לפרטים , וכן את איסור עבודת שכירים בישובים ואת התלות המוחלטת של המשקים בקרנות הציבור , מה שמביא לבזבוז אמצעים , אי התחשבות בשיקולי כדאיות והעדר יוזמה משקית . בהמשך הדין וחשבון שלה המליצה ועדת המומחים לשנות את המדיניות הקיימת מיסודה , להוסיף מתיישבים , בעלי הון עצמי , למשוך יסודות מן המעמד הבינוני לכפר , להימנע מהקמתם של קיבוצים חדשים והפיכתם למושבי עובדים או לחוות לימוד והכשרה . השינויים שהוצעו היו מרחיקי לכת ובשלב מסויים היה ד"ר וייצמן נכון לקבלם . אך צמרת מפלגות הפועלים וההסתדרות הטילה עליהם וטו ; ההמלצות נגנזו ועמל ועדת המומחים היד , לריק . עוד בשנת 1923 היה חשבון ההתיישבות ברור : למשל , בפתח תקווה בלבד היה מספר תושביה גדול מאשר בכל נקודות ה"התיישבות העובדת , " וערך התפוקה החקלאית של שלוש מושבות גדולות כראשון-לציון , רחובות וחדרה עלה על זר . של כל הקיבוצים והמושבים גם יחד . ברם , החשבון ה"ציוני" של מפלגות הפועלים וההסתדרות היד . אחר , ושלטון השמאל לא ניתן לערעור בשלב המוקדם ההוא . ז'בוטינסקי ראה את מצב הדברים העגום לאשורו , ואף הוא , בעמיתיו המסתייגים , היה מעוניין להגיע לידי הסדר שלום עם עסקני השמאל ולהימנע מהתנגשויות ומאלימות , אך בלב כבד הגיע אל המסקנה שלמרבה הצער אין קשר ואין גשר אל היריב ה"מעמדי , " וכיון שהוא גמר אומר להתייצב במערכה למען הציונות , החל שוקד על הכשרת נאמניו מהמפלגה הרוויזיוניסטית ובית"ר לקראת ההתמודדות .
|
|