|
|
Page:10
של ד"ר וייצמן באותם הימים 1 "כדבר אל יורש עצר , צעיר ויהיר , הקושר קשר ומזדרז לתפוס את הרסן , דיבר וייצמן מעל במת הוועידה על המפיל חיתיתו מעכו . ' עוד יבוא יומך , לאחר מאה ועשרים שנד , ' , אמרו הדברים הטובים , מלווים בחיצי מוסר ללב האוייב החדש , אשר קם מתוך הבית : סבלנות , אל לרדוף אחרי שלטון ופרסום , אל להשתעשע בפ 1 זה וג'סטים של גיבור צניעות " ! ( כתבי ב . כ צ נ ל ס ו ן , כרך א , ' עמ' , ( 240 והוא מוסיף : "למה לא הבין אדם נבון ומחונן זה ( כלומר , ד"ר וייצמן ) לכוון את השעה הנכונה ולאמור 1 רב לי . את שלי עשיתי . ואני הולך . כמה היה זה אומר לכבוד האדם , לכבוד התנועה , כמד , היה זה מסייע ליצירת מסורת נכוגה וישרה בקרב התנועה . גזה שעת הקסמים ואדם לא הבין . הבל . " ואפילו לאחר פרישתו של ז'בוטינטקי מן ההנהלה חשש ד"ר וייצמן מפני ה"יורש , " ובמכתבו לנחום סוקולוב מיום 13 בפברואר 1923 הוא כותב ו "אם נעמוד יחד שכם אל שכם , אפשר שנוכל ליישב את המשבר . אם תתפרד הבילתנו , אפרוש , ואשרת את ו . ( הכוונה לולאדימיר ז'בוטינסקי — י . נ ( . נאמנה , אך מחוץ לשורות ההנהלה ( The Letters and Papers of Chaim Weizmann , Vol . XI , 1977 , pp . 257-8 . ) " ... הקמתה של המפלגה הרוויזיוניסטית אילצה את ז'בוטינסקי לחזור ולהתנסות בחוויה בלתי נעימה ! אילו ניתן לו היה מוקיר את רגליו מן הקונגרסים הציוניים , שהיו לו לזרא , הם וכל המונם ו ההסתופפות באולמות הדיונים ויפרוזדורים , הנאומים הריקים , הקנוניות והמזימות מאחורי הקלעים לקראת הרכבתם של ההנהלה והמוסדות . אותם השבועיים ב"יריד" ההומה , התפאורה המזוייפת הפקיעוהו משלוות נפשו . מבחינת מפלגתו ברור היה לו , שמקור השלטון אינו נעוץ בקונגרס ובסיעותיו , ובפועל אין כמעט סיכוי לכבוש את השלטון מבפנים . רק טיפוס הדש , כאמור , יחולל את המהפכה הציונית , וממילא מובן , כי "בחירי" העם , אלה החברים הנאמנים , ההולכים בתלם , לא יאותו לעולם לתת ידם לשותפות עם האופוזיציה ה"קיצונית . " ואם לא שלטון — מה יש לה למפלגה הרוויזיוניסטית לחפש בקונגרס ; הרי אין היא נושאת פניה לשלל טובות הנאה ולפירורי תקציב . ואולם עמדתו של ז'בוטינסקי לא היתד , מקובלת על רוב חבריו , וכדי לשמור על אחדות השורות הסכים לקבל עליו את דין השיבה לזירה שממנה פרש ; ואפשר שהתנחם בתקווה , כי הליכתו לקונגרס הפעם תהא בגדר ה"נסיון האחרון , " עד שישתכנעו גם עמיתיו בהבלות ההשתתפות . מסיום נאומו בקונגרס הציוני ד , ( 1925 ) 14 עלתה נעימה כבושה של "הלקאה העצמית" , "ועומד אני כאן בקאנוסה . לפני ארבע שנים הייתי סבור , כי , כמו מהגרים מסויימים , כן אוכל גם אני לעזוב את מולדתי , וכי מחוץ לארץ איטיב אולי להילחם למענה . כבעל תשובה עומד אני לפניכם . יהיה הקונגרס הזה נגדי או יהיה בעדי — אין זה חשוב , עמכם יש לי לשון משותפת , ואילו עמהם לא אוכל לדבר . הקונגרס הוא גוף ריבוני , לכן עומד אני כאן . 8 ל נא תגרשו פאטריוטים מן התנועה הציונית " ! כבר בוועידת היסוד של המפלגה הרוויזיוניסטית באפריל 1925 נתעוררה שאלת היחס כלפי תנועת הפועלים בארץ ישראל , ואף בעניין זה יש צד אישי הנוגע לפעילותו של ז'בוטינסקי בראשיתו של המימשל הצבאי הבריטי בארץ . משהגיע ז'בוטינםקי לארץ עם הגדוד העברי ועד מיהרה שיתף עצמו במסע התעמולה לגיוס מתנדבים מבני היישוב ל"גדוד הארץ ישראלי , " הוא בא במגע אמיץ עם כמה ממנהיגי "פועלי ציון , " שהעלו על נס את האקטיוויזם הצבאי , וב"אבי הגדודים"
|
|