|
|
Page:142
בארץ ישראל , ששמרו עד היום על אהדתם לנו : "תארו לעצמכם משפט על בית קטן . בבית זה יושבת המשפחה א . זה 25 שנים . לפתע מתברר , כי הבית נפל בחלקה של משפחה זו עקב שגיאה משפטית או עיוות דין , וכי באמת עליו לעבור לרשותה של המשפחה ב . ועכשיו תארו לעצמכם , שאתם הנכם משמשים בתפקיד Tp a ההוצאה לפועל , שעליו הוטל להעביר את הבעלות על הבית לידי המשפחה החדשה . נניח אפילו , שאתם עצמכם נוכחתם במשפט ואתם משוכנעים בהחלט בצדקתו של פסק הדין החדש , שאותו הוטל עליכם להוציא לפועל ; נרחיק עוד לכת ונניח , שמדובר לא בגירושין של המשפחה א ,. אלא רק בהשכנתה של המשפחה ב . על בסיס של זכויות שוות לאלו של הבעלים הקודמים . בדרך אל הבית תחושו לחלוטין אהדה אל המשפחה ב . שסבלה על לא עוול בכפה 25 שנים . אך כשתגיעו למקום ישתנה מצב רוחכם מן הקצה אל הקצה . במשך 25 השנים התרגלה המשפחה א . לפינתה , על הזקנים , והנשים והילדים נתחבב כל וילון , ועכשיו לפתע עומדים להיכנס אנשים זרים , נעלמה הנוחיות , הבית "שלה" איננו עוד ... הגברים קודרים , עיני הנשים זולגות דמעות , הילדים מתייפחים , ובפי כולם שאלה אחת : בשל מה ? מה אשמתנו 1 ככל שתהיו משוכנעים בצדקתו של פסק הדין , כל אהדתכם תהיה נתונה למשפחה א ,. והבעלים החדשים ייראו בעיניכם כחמסנים אכזריים . ואולם , תפקידו של פקיד ההוצאה לפועל עדיין אינו קשה כל כד , משום שכעבור שעה הוא גמר לעשות את מעשהו והסתלק . מאתנו , החיילים האנגלים , דורשים יותר : עלינו למלא את תפקידו של פקיד ההוצאה לפועל שנה שנה , והקץ אינו נראה באופק . זהו ניסיון מוסרי קשד . מאוד " . בכל זה אין משום עלבון לא לחיילים האנגלים ולא לענייננו הצודק . ההתיישבות בצפון אמריקה היתה גם היא עניין צודק ; אולם אילו היה על חיילים יהודים להגן על חלוצים אנגלים מפני הילידים אדומי העור שנה שנה , כי אז אצלנו היהודים היתה המשימה הזאת אף היא בלתי פופולארית באותה מידה . ועל כן לא ניתן היה לסמוך על הגנתנו . הוא הדין לגבי שמירה על התיישבותנו בעזרת חיילים בריטיים . הנה , משום כך , בימי הפרעות בירושלים וביפו , לא ירה הצבא אף יריה אחת — כפי שהתפאר האדון סמואל במברקו הרשמי לאחר פרעות יפו ; משום כך הלכו אותם חיילים לשמור על רחובות מפני הפגנה של רבבות ערבים — בלי רובים , מצויירים בכמה מקלות בידיהם . יש לו לצבא הלך נפש משלו , והמפקדים מתחשבים בו , בייחוד כאשר מצב רוחם שלהם הוא ממש כזה של החיילים . מובן , שהלך רוח זה ידוע לערבים . הם נפגשים עם כל "טומי" פנים אל פניםו , מוכרים לו תפוזים וירקות , מתלוצצים ומפטפטים עמו . אין החייל דיפלומאט גדול כל כד , עד שיידע להסתיר את מצב רוחו . ואחר כך ,
|
|