|
|
Page:138
אוכלוסייה מקומית זו גדולה עכשיו פי שמונה משלנו ; לפיכך יכולה התיישבותנו להתפתח אך ורק תחת משטר של כוחות מזויינים — בדיוק כמו שהתפתחה כל התיישבות אחרת בהיסטוריה . ההבדל היסודי הוא רק בזה , שבכל שאר נסיונות ההתיישבות , העמיד העם המיישב בעצמו את הכוחות המזויינים , בעוד שבמקרה שלנו נושא בחובת ההגנה הצבא הבריטי , המורכב מחיילים וקצינים בני אומה אחרת . במקרה של "התקוממות עממית" קלה ביותר נגד היהודים תהא חובת הפעולה מוטלת על אותם החיילים ו אם תהיינה אבידות בקרב הצבא , הרי ברשימות הקרבנות שתפורסמנה באנגליה , ייזכרו השמות פיטר רובינסון וג'ון סמית ! וככל שיצטרכו אותם החיילים לירות לתוך ההמון ( מה שבנסיבות מסוימות הוא דבר בלתי נעים לגבי חייל אינטליגנטי הרבה יותר מעצם סיכון חייו שלו , ( כן תוטל חובה בלתי נעימה זו על פיטר וג'ון . בנסיבות אלו נעוץ שורש כל הטרגדיה שלנו . כותב השורות האלה נוטה פחות מכל להצדיק את האדון סמואל או את ההסתדרות הציונית : אילו פעלו שני גורמים אלה בתקיפות הראויה , כי אז מעולם לא היו נעשים בארץ ישראל מעשי הנבלה , שהם בלתי נסבלים בשום משטר תרבותי , ושאנו עדים להם היום . ואולם גם אז לא היינו מרחיקים לכת מעבר להפסקת מעשי הנבלה . יצירת תנאים חיוביים , שהם הכרחיים בשביל התיישבות רחבה אמיתית , לא היתד , בגדר האפשר גם אז — כל עוד אנו ממלאים בארץ ישראל את תפקיד היהודים המוגנים , וההגנה מוטלת על שכמם של החיילים האנגלים , האירים וההודים . כדי להבין זאת , די בפשטות בעיקוב אחר הנמקתם של כל מתנגדינו . מתנגדים אלה — מספרם שלושה : המינהל בארץ ישראל שהאדון סמואל משמש לו דובר , האוכלוסיה הערבית , שהקונגרס הערבי משמש לה דובר , המשלחות הערביות והעתונות הערבית , — וחלק ניכר של הציבור האנגלי , שדוברו ברגע זה , למעלה ממחצית העתונות האנגלית . עוד למן מאי , 1921 לאחר הפוגרום ביפו , החל האדון סמואל לקבל שאילתות ומחאות , הן מהיישוב והן מידידיו באנגליה : כולם שאלו מתוך השתוממות , מד , פשר ותרנותו הבלתי צפויה לנוכח הסתערות הערבים . יכולנו להעיד על סמך ידיעה מפורטת של החומר , כי בכל תשובותיו של האדון סמואל לשאילתות ומחאות אלו מילא תמיד נימוק אחד ויחיד : מדיניות תקיפה אינה אפשרית אלא אם כן אנו מוכנים לעשות , בשעת הדחק , שימוש מלא בחיל המצב הבריטי , ודבר זה עלול להיות בלתי פופולארי באנגליה — אף אם נתעלם מן השאלה , אם קו פעולה כזה רצוי מבחינה עקרונית . אותו נימוק עצמו , אך כבר בצורת איום , עובר כחוט השני בכל נאומיהם הפומביים של חברי המשלחות הערביות השונות , שביקרו באותו פרק זמן בלונדון . באופן הרצאת
|
|