|
|
Page:103
קות , בהשקפות — ואפילו לא לנסות ללכת לאורם . הדיבר "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא" הוא אחד הנעלים בתורת ישראל , אך היהודי מפר אותו יום יום . אצלנו נעלבים עתה מאוד כשאתה אומר משהו מעליב על העם היהודי . לא מזמן ציין "ראזסוויט , " כי במצב הנוכחי של הציונות לא המנהיגים אשמים , ויהיו אלה אשר יהיו , אלא הקונגרס אשם . מיד נעלבים מאה אנשים . איך אפשר לגדף עם י מר ח . הסביר להם ב"ראזסוויט , " שאין מגדפים את העם , אלא רק את הקצונה שלו — כלומר , אותה שכבה , שממנה נבחרים צירי הקונגרס . ואילו אני מרשה לעצמי להפליג ולומר , כי במצבנו אסור להתחשב באופנות המתקתקות של התנועה ה"עממית" שכוחת האל . לנו , לפובליציסטים היהודים , אין זה יאה במיוחד , יש לנו דגמי מופת נעלים ועלינו ללכת בעקבותיהם . הפובליציסטים הראשונים בישראל היו הנביאים . הם היו אנשים גדולים , בעוד שאנו קטנים , אולם את המקצוע ירשנו מהם ועלינו ללמוד מהם . הם הבינו , כי מקור הצרות נעוץ דווקא בעם עצמו ולא "מרחו" את האמת בנופת צופים . גם לנו אין רשות לעשות זאת . המנהיגים והקצינים שלנו רעים מאוד וכוי — כל זה נכון ; אך יותר מכל אשם העם , ואת הריפוי יש להתחיל בעם , ויש להתחיל בכך לא בהשמעת מחמאות , אלא להיפר . ואף נושאי מהות הפאסיביות אצלנו אינם בעיקר הנציגים , המזכירים או הצירים . אלא העם עצמו . הקצינים גרועים רק משום שהם מסתגלים לקהל , במקום להנהיג , או לגרור אחריהם את הקהל . ואולם , הרי כל עם יוצר לו את הקצונה , שהוא ראוי לה . לאירים , למשל , קצונה מסוג אחד ואילו לנו מסוג אחר לגמרי ; שורש ההבדל אינו מתבטא בתריסרים , אלא בהמונים . ההמון שלנו עומד עדיין ברגלו האחת בגיטו . עתה נתפסת גם המלה "גיטו" כנתונה תחת כנפי התנועה ה"עממית" הרגישה : מקובל למצוא בד , איזה יופי ולהיאנח על ההווי הגוסס שלה . אני לא ראיתי מעולם — ולוא גם מרחוק — הווי זה , ותודה לאל על כר ; לכן יכול אני להזכיר בחריפות שלווה לגמרי , שהגיטו הוא ביצה ; ואפילו צמחו בביצה חבצלות יפות , יש לחסלה ולוא גם על חבצלותיה . במקרר , זה , מכל מקום , מדובר לא בחבצלות , אלא במוצר אחר של הביצה — בתשישות . הפאסיביות היא בבירור מורשת הגיטו . כל שיטת ההשתמרות בגיטו היתד , בנויה על כלל אחד : להגביל , עד כמה שאפשר , את תנופת פעילות התיים . "שחלילה לא יקרה מכד משהו — " ! "אויף ניט טאהן האט מען ניט קיין חרטה" " ) כשאין עושים דבר , אין מתחרטים עליו , ( " וכן הלאה . כל זמן שהבעיה שניצבת לפנינו הסתכמה בכך , שיש לחיות ולהגיע ליום המחר , הרי היה , כנראה , לשיטה זו ערך מעשי משלה . ואולם עכשיו שלפה
|
|