|
|
Page:96
רוב לאורך כל החזית הציונית ניתן אות הנסיגה . אומרים , כי שלושת רבעי הפובליציסטים שלנו עסוקים בדבר אחד \ הם מצעיפים , או פשוט שמים לאל , בזה אחר זה , את כל היסודות של התכנית הציונית . דבר זה התחיל לא מתמול שלשום . המלה Judenstaat ( מדינת היהודים ) הוכרה זה מכבר במחנה זה לבלתי טאקטית . ואולם עכשיו הם מוליכים אותנו עוד יותר רחוק . מתחילים להתלחש , כי אפילו יצירת רוב יהודי בארץ ישראל איננה , בעיקרו של דבר , ערך מחייב של הציונות ; ואם תביעה אריתמטית זו מפחידה את הערבים , הרי אפשר , אולי , כך או אחרת , לבטלה . לפיכך מן המועיל ובעיתו הוא הדבר לשוב אל יסוד היסודות ולחזור על העיקרים שנשתכחו . הראשון והעיקרי בהם הוא : יצירת רוב יהודי בארץ ישראל היתה תמיד , הינה ותהיה מטרתה היסודית של הציונות ; של כל אסכולה ציונית , תיקרא זו מדינית או רוחנית . הציונות היא נסיון של מתן תשובה ראדיקלית על שתי בעיות . האחת היא השאיפה למקוריות ולעצמיות רוחנית , והאחרת — מקורה בסבלם המוחשי הממשי של ההמונים היהודים . כל נסיון לפתור את הבעיה הראשונה או השניה , בתנאים של מיעוט לאומי , יאה רק בגדר פתרון טלאי חסר תועלת . יורשה נא לי להזכיר מושכלות ראשונים אחדים . ראשית , עצמיותו הרוחנית של עם חייבת למצוא את ביטויה לא רק ( ואפילו פחות מכל ) ביצירת ספרות , אמנות ומדע לאומיים . היא שואפת בעיקר להתבטא ביצירת גוף ציבורי , שכל משטרו יהא מבוסס על מגמות , שהן ייחודיות , מבחינה אורגאנית או היסטורית , לעם שמדובר בו . מכאן נובע אופייה הלאומי של החוקה , השיטה המינהלית והמשפטית , ובמידה ניכרת אפילו של המבנה החברתי ; ומכאן נובע אופיין הלאומי של הממשלה , של
|
|