|
|
Page:89
לגבי התחום הראשון הוכח בקארלסבאד בעליל , בפומבי ובפועל פה אחד , כי מ"לונדון" אין מה לקוות . מדוע , אם כן , נמסר ניהולו של הבנק לאותן ידיים עצמן , זוהי שוב שאלה של תורת הנפש , שאינה מעניינת אותנו כעת . ואולם אין שום יסוד בתחום זה לתקוות . חוסר האונים והשיגרה אינם יכולים ליהפך לכשרון ולמרץ רק עקב העובדה שאלה שנחונו בשתי התכונות הראשונות ננזפו קשות בקארלסבאד . אם הרפורמות , שהצורך בהן ברור לכל זה מכבר , לא רק שלא הוגשמו , אלא אפילו לא הוחל בהן , הרי העניין אינו נעוץ לא בזדון ולא בשגגה , אלא באי כושר הטבוע בהם מעצם ברייתם . אי כושר זה עדיין טבוע כמקודם באלה העומדים ליד ההגה ; אין אפוא יסוד נבון לטיפוח כל הזיות שהן . בתחום קרן היסוד העניינים , למעשה , אינם טובים בהרבה . נכון , בהרכבה של ההנהלה הלונדונית מצויים אנשים , שגילו כשרון , שאין חולק עליו , באיסוף תרומות . כפי שמודיעים ממקורות מוסמכים , יש בכוונתם של בעלי כשרונות אלו להתחיל מיד , עם התחלת העונה המכניסה , בניצול כשרונותיהם במקומות מתאימים , בעיקר בארה"ב . על זאת אנו מברכים בכל לב , כיון שאנו סבורים גם כן , ששהייתם בלונדון , בזירה המדינית , לא מביאה שום ברכה . ואולם , אורחים פורחים כשלעצמם , אין ביכולתם לתת דבר , זולת סכומי כסף אפסיים , בהשוואה לממדי משימתנו הארץ ישראלית . החיים הוכיחו זאת בצורה מכאיבה , ואנו עומדים לפני הוכחות מכאיבות עוד יותר . קרן היסוד מבוססת על עבודת נמלים של מאות אלפי גובים מתנדבים , שעליהם לסובב , יום אחר יום , בשכונות היהודיות של כל פינות הגולה , שלא יימנו מרוב , ולאסוף תרומות קטנות רבות לאין ספור כדי להפכם במצורף למיליונים רבים . אפשר לא להאמין בעצם האפשרות לגייס צבא גובים כזה , כלומר , לא להאמין בקרן היסוד כאמצעי רציני למשיכת כספי העם ; ואולם שיטה אחרת ליצירת קרן כזאת , כמו שמתגלה קרן היסוד על פי כוונות מקימיה , אין ואינה יכולה להיות . להחליף שיטה זו בשיטה אחרת , שלפיה ניתן לטלטל את המערכת מפעם לפעם על ידי שנצרף אל אוספי תרומות גובים " מייטיבי שיר" — לא יתכן . וכך דווקא נהגו לעשות עד כה , ורק כך יוסיפו לעשות גם להבא . צבא של גובים מתנדבים אפשרי רק במקום , שיש בו אימון והתלהבות , שבו שומרת התנועה ברטט קודש את תנופתו של חזונה הנעלה , שבו אנשי השורה משוכנעים נחרצות , שהמנהיגים איתנים ברוחם ונאבקים בעוז . כשמגיעות מארץ ישראל , יום אחר יום , ידיעות לא משמחות , כשהקונגרס עצמו מעיד על קיומם של כזב ודיכאון , ובו בזמן מתרועעים המנהיגים בגלוי עם האנשים העיקריים , הרי אז אנשי השורה ( למעט יוצאי דופן נכבדים , אך אפסיים מבחינה כמותית ) מרכינים את ראשיהם , ידיהם רפות , והם
|
|