|
|
Page:84
בן מלך או שואב מים , — שעליו כתב שקספיר את מחזהו , היה מלא אי בהירות חולנית ; אולם המחזה "האמלט , " במירכאות , שיקף את התסבוכת המעורפלת שבנפשו באמצעות שרטוטים סימטריים וברורים בהחלט . או נצביע על דוגמא אחרת ( התנועה הלאומית ביהדות רוסיה לפני 40 שנה . כשלעצמה היתד . זו פקעת מסובכת של סתירות , מהן מכאיבות , מהן מגוחכות , תסבוכת שאין להתירה של רעיונות ישנים וחדשים , דברים של ממש וסתם דברי רהב . אולם בפקעת זו היו כמה פסים של ממש , ואילו כל השאר — מעשה גדילים . ובהשתקפות הקלאסית יכולים אנו עתה לקרוא את הקווים המגולפים בבהירות , הקובעים את קווי האופי היסודיים של אותו דור ואת קווי האופי היסודיים של שליחותו , — אך גדילים בתגליף — אין , ועל כן רואים אנו לפנינו אישור ברור לכך , שכל אוצר המלים הנדוש , כגון "תכנית , " "פיצול , " "חיפוש סינתיזה — , " כל זה הוא בגדר חריקה חסרת תועלת , שליוותה את עגלתנו הראשונה ואשר שאונה טרם נדם לחלוטין גם כיום , — שכל זאת היתה נסורת , שבחלקה נישאה ברוח , ובחלקה עוד תינשא בה . כל צעד בקאריירה הציבורית של ו . י . טיומקין הוא בבחינת שרטוט בולט , קלאסי , מפושט — איור אופייני שאי אפשר לחקותו של דברי ימי חיינו במחציתה השניה של המאה הנוכחית . פרק ההקדמה כשלעצמו , הריהו סמל לכל אותה הפיכה — 1 תחילה , הליכה אל אידיאליזם זר . אחר כך — שיבה . עכשיו כבר מעשה נדוש הוא להזכיר תהליכים כאלה , כי הרי "כולם , " בדרך זו או אחרת , השלימו אותה התפתחות . אמנם כן , אך היה דור אחד שעשה זאת לראשונה , כאשר גם ההליכה וגם השיבה לא היו בגדר אופנה נדושה , אלא בחזקת חוצפה , שלא נשמעה כמותה . ורק משום שאותו דור הורה את הדרך , נתאפשר גם לנו לנסוע בדרך זאת בנוחות כזאת ובמחיר זול כזה על אופנינו הזולים והקלים : להימלט לשעה קלה אל חיק התחבולות , ואחר כך חזרה — בקלות כזאת , עד כי פעמים לא יכולת להבחין , היכן מקומו של הבית האמיתי והיכן — מעון הקיץ . לא זה שבשיטוט הקלאסי הבולט : שם כל החוויות שנתחוו — נתחוו ברצינות ולעומק וגולפו בקווים העשויים בלא פגם ואינם ניתנים להימחות . לא בין בני גילו של ו . י . טיומקין , גם לא בין בני הדור הצעירים , אין איש , שהסביבה הזרה הטביעה בו חותם מובהק כזה , — חותם , שחדר עמוק כל כך , אל מתחת לעור ואל מתחת לשרירים . ומצד אחר מעטים הם אלה , ואולי אף לא אחד , שהגשימו את "השיבה" בשלמות כזאת , עד למסקנה האחרונה . אנו כולנו , משטבלנו באמבט הציוויליזאציה האירופית , או לפחות , לאחר שסיגלנו לעצמנו את הרוסיות , התחלנו להרגיש עצמנו בספינות גדולות והתחלנו לחפש מסע ים גדול : ערים גדולות , דרגות גבוהות ומשימות כבירות . ו . י . טיומקין פעל אחרת : הוא כלא עצמו בעיר שדה קטנה ,
|
|