|
|
Page:83
קלאסיקון במסיבה שנערכה לכבודו של ו . י . טיומקין , כינה אחד הנואמים את בעל היובל נציג התקופה "הקלאסית" של הציבוריות היהודית . אם להרחיב במקצת את המושג "קלאסיות , " יהא מונח זה , אולי , הקולע ביותר מכל ההגדרות , שהידהדו בחלל חגיגת הכבוד הנהדרת — ובמובן מה יוצאת מגדר הרגיל — הזאת . בשם "קלאסי" קוראים לאותן התופעות ( אחת היא אם מדובר בפסל , ספר , בן אדם , זרם רעיוני , או מסורת מוסיקאלית , ( שבהן משתקף בכללותו צד מסויים של החיים ובמלוא ההארמוניה של חלקיו , — אף שמדובר אך ורק בחלקיו המוחשיים והיסודיים . למעשה , מעולם לא היה כדבר הזה ולא קמה תנועה כזאת , שבמבניהם או בהרכבם לא תימצאנה סתירות פנימיות . אך סתירות אלו — חוץ מן המישניות שבהן — אין להן מקום בהשתקפות הקלאסית האמיתית . על צורת ההשתקפות הקלאסית להיות מעוצבת מקווים נקיים , ברורים ומדוייקים ; על התוכן להיות עשיר , בהיר ופשוט ; אין להרגיש לא בקרעים , לא בערפל ולא בהיסוסים . רישום זה של ההשתקפות הקלאסית מחוייב המציאות אפילו כשעצם התופעה ש"השתקפה" משופעת בקרעים ובהיםוסים . האמלט בלא מירכאות , כלומר , אותו אדם , — אחת היא אם הוא 1 ולאדימיר ( זאב ) טיומקין . ( 1927-1860 ) נולד ברוסיה . מראשוני דוובבי ציון . נשלח ב 1890 על ידי ה '' ועד האודיסאי" בתור נציגו לארץ ישראל . הצטרף לתנועה הציונית המדינית של הרצל . כשקם המשטר הבולשוויקי ברוסיה עבר לפאריס . בשנות חייו האחרונות היה חבר המפלגה הרוויזיוניסטית . ראה גם מאמרו הספדו של ז'בוטינסקי , שנתפרסם ב"היינט , " וארשה , ב , 1928 ובתרגומו העברי בכרך כתביו ז כ ר ו נ ו ת ב ן ד ו ר י , עמ' . 274-267
|
|