|
|
Page:11
הזכרונות , "שימש הציוני הוותיק ישראל רוזוב , אשר באהבתו , בהונו , בעבודתו ובהתמסרותו לעבודה , הוא וכל משפחתו , היה למופת לכל אחד מאתנו . ביתו , שהיה היכל הציונות ברוסיה , ריכז בתוכו את כל הקבוצה הזאת . " מבחינת התפוצה מן הראוי לציין , כי יחסית רבו המנויים עליו במחוזות שמחוץ ל"תחום המושב , " בהם ישבו יהודים שהיו מעורבים בחיי האוכלוסיה הכללית ומנותקים במקצת מהווי יהודי , ממספר המנויים בקרב יושבי "תחום המושב , " ללמדנו , כי בקו 1 רת הציונות מצאה לה נתיבות ללבבות כל יהודי רוסיה : "לעתון היו מצפים בכל שבוע ושבוע , כאשר יצפה יהודי לשמחת יום טוב , והיו קוראים אותו מאל"ף ועד תי"ו בלי חיטוט , וברצון הושפעו מכל מאמר ממאמריו . " משהחליט ז'בוטינסקי לנטוש את נטירת כרמי הזרים ( אף שהוסיף להשתתף בכתיבת מאמרים בעתונות הרוסית הכללית ) ולהגביל את פעילותו בד' אמות אחיו , בני עמו ( והוא נתחזק בעמדתו זו בייחוד לאחר הפוגרום בקישינוב ולאחר השתתפותו בקונגרס הציוני ה — 6 הראשון במניין הקונגרסים שהוא נטל חלק בהם — בשנת , ( 1903 מצא לו בקעה רחבה להתגדר בה ולתת פורקן למגוון כשרונותיו בכתב ובעל פה . בהצטרפו למחנה הציוני נרתם למערכה קשה נגד אויבי הרעיון מימין ומשמאל . בימים ההם עדיין לא היתד . הציונות בחזקת "מטבע עובר לסוחר , " ואך מעטים היו נכונים לתת לה את תמיכתם . האמונה בשיבת ציון עדיין נדמתה לרבים כעין חזון איט 1 פי של אנשים התלושים מן המציאות . ז'בוטינסקי מספר על מימרה שנונה שהיתר , מהלכת בחברה היהודית להגדיר את הציונות על דרך ההיתול : "שני בנים לפלוני , האחד חכם והשני ציוני . " שוללי הציונות נתמקדו בעיקר בשני מחנות — המתבוללים וה"בונד . " משנראו נצנוציה הראשונים של האמאנציפציה ברוסיה , גברה בקרב יהודים רבים האמונה שניתן להשיג שיווי זכויות גמור , וממילא נפרץ על ידי כך הפתח להתבוללות . השאיפה להתקרב לאורחות העם הרוסי , לנסות ולרדת לנבכי לשונו ולמכמני ספרותו , הביאה לחיקוי , ולימים אף למאמצי הזדהות . בייחוד נקעה נפשו של ז'בוטינסקי מנטייתם של יהודים משכילים להתערות בהווי הנפשי של בני רוסיה ולהשתלב בעולמם הרוחני . הוא הירבה להוקיע את אלה שביקשו להיות רוסים "אמיתיים . " בעצם שאיפתם ראה מן ההשפלה והצביע על נסיונות שווא שלהם , שהרי לעולם לא יעלה בידם להתחקות על שורשי העם הרוסי ולסגל לעצמם את רוח ה"ערבה הרוסית" שכל עצמה היא תשתית היולית , שאינה ניתנת להשגה . מתוך כך לא ראה ז'בוטינסקי כל פגם מצד האנטישמים שביקשו להתנער מן ההשפעות היהודיות בספרותם ; בכך ראה נטיה טבעית מצד בני רוםיה הלא יהודים להיות "בינם לבין עצמם , בלא נוכחותו המתמדת של היהודי , שנתאקלם יתר על , nrnn מרגיש עצמו בן בית , מתערב בכל ומחווה דעה בכל ( מאמרו ב"ראזסוויט" משנת 1909 בשם "העריקים ואדוניהם . ( " יתירה מזו : ז'בוטינסקי ביקש לגול את מסיכת הצביעות או האשליה העצמית מעל פניהם של כמה אינטלקטואלים ועסקנים יהודיים , המדמים בנפשם , שהם נמנים עם מסבבי גלגל המאורעות במדינה , אף רואים עצמם בבחינת "הרוח החיה בסופת הזלעפות המשתוללת בכל המדינה , " בה בשעה שאין הם אלא "שבבים טרופים בסחור מערבולת של עם זר" ; ולא עוד אלא שאין ביכולתם להתחיל מעשה ואין רשות בידם להביא את המעשה לכלל גמר , והריהם בגדר עם ש"חרב של צעצוע בידו" — יד חסרת שריר , וכל עצמו אין העם הזה אלא גוף מיותר בנפתולת הכוחות . נכון הדבר , שמצויים כמה יהודים בשורות הראשונות של המהפכה , אך אין להם
|
|