|
|
Page:10
לא יכול היה לסלוח לשאה על השחיתות , היהירות והרודנות שאיפיינו את שנות שלטונו האחרונות והמיטו עליו את ההדחה , הגלות והנידוי . בצעד הראוותני שנקט סאדאת , ציין חכים בפני מאזיניו , ישנה התרסה גלויה ומיותרת כנגד העם האיראני ובעקיפין השפלה גסה של רגשות מוסלמיים בעולם כולו . הצעד , התמוה לדעתו , פוגע לפי כך גם ברגשות העם המצרי . חכים , כידוע , היה אוהד נלהב של משטר סאדאת . במהלך שנות השבעים נחשב בציבור המצרי כנביא "המיפנה הסאדאתי " ונודע כתומך במדיניות הפתיחות הכלכלית והפוליטית של הנשיא ובמהלך הדרמטי שהביא להסדר שלום עם ישראל . אולם בסוף העשור , נעשה חכים חסר סבלנות כלפי סאדאת , נוכח מה שנראה לו כ " מדיניות סוטה " של שליט על , הפועל בעצת גחמותיו השרירותיות והמגלומניות ואינו קשוב עוד לרחשי העם המצרי . חכים ראה בהלוויה הפומבית המתוכננת פרובוקציה מיותרת מצד נשיא מתנשא , הבז למבקריו האוהדים , סימפטום מדאיג למי שאיבד את המגע עם שכבות רחבות של העם המצרי . הוא הזהיר , כנביא זעם , כי הניכור הגובר מצד קבוצות מגוונות בחברה לדרך שלטונו של הנשיא עלול להסתיים בכי רע . דרך העיתונאים , סוכני התרבות , המכונסים בסלון , הוא פנה אל הנשיא וקרא לו לחזור אל דרך הישר פן יבולע לו . למחרת בבוקר , בעיתוני יום השבת , נסקרה ההלוויה בעמודים הראשיים , בכתבות דיווח ובמאמרי פרשנות . בכולם ניתן היה לחוש היטב את נימות הביקורת כנגד ההלוויה , כנגד השאה וכנגד הרעיון להביאו לקבורה בקאהיר , גם אם אלה הושמעו בזהירות ובאיפוק . אחריתו הטראגית של סאדאת , כשנה לאחר שנאמרו דברי התוכחה , היתה בוודאי כנבואה המגשימה את עצמה . הסלון של תופיק אל חכים יכול לייצג עבורנו מעין מטאפורה למעמדו של האינטלקטואל בחברה ובתרבות המצריות המודרניות . הוא מעניק לנו תחושה מסוימת לגבי סמכותו של האינטלקטואל אל מול קהל "האינטלקטואלים הזוטרים " וסוכני ההפצה המסתופפים בקירבתו ושואבים השראה ממנו . מן הפורום הזה ניתן ללמוד משהו על אופני ההנתלה של מסרים אינטלקטואליים . חכים יוצר בכיבשנו האינטלקטואלי ביקורת פוליטית נגד השלטון . הוא יודע לנסח בחריפות ובבהירות רחשי לב עמומים של דעות קהל ולצוד הלכי רוח גולמיים של ציבורים גדולים . באמצעות העיתונאים ושאר סוכני התרבות המקורבים לו , הוא מבקש להפיץ את קולו הביקורתי בקרב קהלי קוראים המוניים . העיתונאים , כדרכם של צרכנים ביקורתיים , אינם משעתקים את דעותיו המוקצנות של ה " גורו " כפי שהן מושמעות במקורן . הם יודעים לעבד אותן מחדש ולהטמיע בהן מסרים הייחודיים להם . אולם , הטון הכללי של חכים עובר דרכם מהסלון ה " גבוה " אל זירת הקריאה והצריכה התרבותית הרחבה . אמת , תופיק אל חכים היה אחרון האינטלקטואלים ה " גדולים , " שהגותם מוצגת בקובץ המוגש בזאת לקורא . פעילותו נמשכה אל שנות השמונים שעה שכל שאר ההוגים , שטקסטים שלהם מופיעים באסופה , הלכו זה מכבר לעולמם . בעידן המהפכני הנאצרי , בשנות החמישים והשישים , מעמדם של האינטלקטואלים נתרופף ויוקרתו וחשיבותו של מוסד הסלון האינטלקטואלי התערערו . המעמד המיוחד ממנו נהנו בחברה , בתרבות ובפוליטיקה המצרית הערבית של המשטר הפרלמנטרי הטרום מהפכני נפגע תחת לחצו של המשטר האוטוריטרי הנאצרי . המשטר הרפובליקני דיכא את חופש הביטוי וחיסל למעשה את עוצמתן הרוחנית והפרקטית של הקבוצות המרכזיות של האליטה האינטלקטואלית הוותיקה . מעמדו של חכים עצמו בתרבות הכתובה , גם אם שוקם מעט בתקופת משטר סאדאת בשנות השבעים , לא זכה לעדנה ולתהילה של העבר . מבחינה זו , הסלון המאוחר שלו מהווה מוצג מוזיאוני , אנאכרוניסטי במידה רבה , של המוסד המפואר בימי זוהרו . אבל שרידים מאווירת העבר נותרו . בעיני מי שלמד להכיר את הסלון האינטלקטואלי הקלאסי במצרים של המחצית הראשונה של המאה העשרים , המפגש המתואר הותיר רושם חזק של "עולם של אתמול , " אם להשתמש במטאפורה של סטפן צוויג . יתר על כן , פעילותם המתמשכת , לעיתים
|
|