|
|
Page:11
פועלים אף הם על פי אותה גישה . יום הלימודים הארוך נועד למלא במידה המרבית את סדר היום של התלמיד בשעות שיתרמו לחינוכו המגמתי , מחד גיסא , וימנעו את ההשפעות של הרחוב ושל המציאות הפגומה , מאידך גיסא . מבין אלה , המוסד הפנימייתי הברירני נתפס כרצוי ביותר בשל ריחוקו המרבי מן המציאות הסובבת אותו . הפתרון של בית ספר ברירני שאינו פנימייתי הוא מעין פתרון של "פשרה , " שתיקונו בהארכת יום הלימודים ככל האפשר . פתרון "פושר" יותר בכיוון זה הוא של החינוך השמרני המסורתי , המתנהל בכיתות ברירניות בתוספת שעות מגמתיות , על מנת להאריך את יום הלימודים ולהגביר השפעה בכיוון של האידיאל הרצוי ( לדוגמה , הכיתות התורניות בבית הספר הממלכתי הדתי או בבתי הספר התורניים הפרטיים . ( התוכנית בבית םפר כזה היא מרכוזית ומוכתבת על פי העקרונות הנגזרים מדימוי האידיאל . הצורך לקיים את בית הספר בתוך המסגרת החברתית הקיימת מקובל ככורח המציאות , ועל כן , מערכת חינוכית מסוג זה מנסה בדרך כלל לפעול בתוך מסגרת חברתית הומוגנית ככל האפשר על ידי בחירת הרכב הילדים על בסיס שיוכי או אידיאולוגי של ההורים ומשפחותיהם , על ידי קיום הקבצות פנימיות נבחרות וקבוצות הומוגניות מגמתיות בתוך בית הספר . תוכניות הלימודים ושיטות ההוראה במוסדות אלה נגזרות מתפיסת הסמכות כאידיאל , תפיסה המעמידה במרכז את המורה כמייצג האידיאל , ובפריפריה את התלמיד כמקבלו וכמפנימו . כפועל יוצא , שיטות ההוראה בגישה זו הן מרכוזיות ופרונטליות בעיקרן , במטרה להגביר את מידת ההשפעה החינוכית באופן חד כיווני ומרבי . המורים המחנכים שואפים להציג בעצם אישיותם מודלים אידיאליים , ולהבליט חניכים או בוגרים המדגימים את האידיאל בדרכי התנהגותם ובאופן חייהם ( אריאלי , ; 1992 קשתי , . ( 1988 ההתבדלות נעשית לא רק באמצעים ארגוניים ומוסדיים , אלא גם סוציולוגיים פסיכולוגיים . לא רק הגדר והשער של הפנימייה מהווים חציצה , אלא גם גישות ועמדות כלפי העצמי והסביבה . אכן , הקבוצות המזוהות עם הגישה הראשונה , של הפרישה , הן קבוצות חברתיות קיצוניות בהשקפתן מבחינה דתית או פוליטית , המסתגרות בתוך עצמן מבחינה חברתית וטריטוריאלית . מעייניהן משוקעים וממוקדים בטובת הקבוצה , מבלי להתייחס אל המסגרת החברתית הרחבה . כאשר מדובר בקבוצה חברתית שהינה שונה מאוד מסביבתה האנושית , החברים בה מנסים להיבדל כלפי חוץ וליצור מחיצות ו"חומות" מגינות ומבחינות בינם לבין החוץ , על מנת שלא יחדור החוץ ויפריע . הבידול מתבטא לא רק במערכת החינוכית , אלא גם בנורמות התנהגותיות ומנייריסטיות , כגון תלבושות , גינונים וכיוצא בזה , הכוללות את כל דרכי החיים של הקבוצה , בטקסים ובפיתוח יחס של זלזול והתנשאות כלפי השונה מהם - ( Tajfel , 1982 ; Tajfel & Turner , 1986 ) מעין התבודדות ופרישה של הקבוצה על כל חבריה , ובכללה גם מוסדות החינוך השייכים למגמה חברתית זו . כאמור , המציאות מתונה יותר מהמודל האידיאלי , וייחוס החינוך הפנימייתי לגישת הפרישות מכוון לגישה ולתפיסה הבסיסיות . בפועל , מידת הפרישות של פנימיות לא דמתה מעולם למנזר מבודד , ואף קיימים הבדלים קיצוניים בין מוסדות בדרגת הניתוק
|
|