|
|
Page:7
מבוא יחסי הגומלין הנרקמים בין מערכות חינוכיות וקהילותיהן הם מוקד הקובץ שלפנינו . בכל אחד מן המאמרים הבאים מוצגות תפישות שונות של קהילה ומנותחים דפוסי הקשר וכיווני ההשפעה המתקיימים בין מוסדות החינוך בחברה הישראלית לבין הקהילות שעימן הם נמצאים בקשרי גומלין . חקר הקהילה כיחידה חברתית ייחודית נפוץ במחקר האנתרופולוגי , הסוציולוגי והחינוכי . רוב ההגדרות של קהילה מתמקדות בכמה היבטים מרכזיים ( ראה חזן , : ( 1988 ההיבט הראשון רואה את הקהילה כיחידה שיש לה גבולות גיאוגרפיים ברורים . הספרות העוסקת בקהילות בהיבט זה מזהה קהילה כאוכלוסייה המרוכזת פיסית במקום מסוים . עם זאת , כל מחקרי הקהילה המתבססים על הגדרה זו מדגישים את ריבוי הגבולות החברתיים , האינדיווידואליים והקולקטיביים , שאינם מותנים בגבולות גיאוגרפיים . ההיבט השני מתייחס למשמעות הסמלית של הקהילה . חברי הקהילה מזוהים כבעלי זהות משותפת , בעלת ייחודיות תרבותית , המאחדת את חבריה בהרגשת שייכות וסולידריות . עם זאת , ייחודה של הקהילה מתעצב גם כתוצאה מהיותה חלק ממערך ערכי רחב יותר , שחברי הקהילה מזוהים בתוכו ככאלה בעיני עצמם ובעיני אחרים . ההיבט השלישי הינו ההיבט הכוחני . הוא נוגע בשאלת ייחודה של הקהילה כקהילה משימתית , שיש לה מטרות וייעוד משותפים . קהילה כזו , המובחנת מסביבתה בהיבט משימתי , עשויה לתבוע אוטונומיה חברתית לשם השגת מטרותיה , גם כאשר היא תלויה במשאבים חיצוניים . ההיבט הרביעי נוגע במימד הזמן . קהילה מתוארת בספרות המחקרית כתופעה שאחד ממאפייניה הוא יציבות לאורך זמן . היציבות מוקנית באמצעות תחושת השייכות . קהילה הרואה בזמן משתנה מרכזי הינד . יציבה מעבר למחזורי החיים של חבריה .
|
|
|