|
|
Page:10
משמעות הדברים היא שהחינוך הבית ספרי כשהוא במיטבו עוסק בכיצד לחיות , מה ששונה למדי מכיצד להתקיים . הדבר אינו קל לביצוע הואיל והפוליטיקאים שלנו מתפנים לכך רק לעתים נדירות , הטכנולוגיה המצויה בידנו אדישה לכך והמגזר המסחרי מפגין בוז וזלזול . אף על פי כן , זהו הדבר הראוי והחשוב ביותר לכתוב עליו . לא כולם מסכימים , כמובן . כאשר התחקיתי אחר דבריהם של אנשים בנוגע לחינוך בית ספרי , שמתי לב לכך שהשיחה נסבה לרוב על אמצעים ורק לעתים נדירות על מטרות . האם עלינו להפריט את בתי הספר ? האם עלינו לקבוע תקנים ארציים להערכה ? כיצד נשתמש במחשבים ? איזה שימוש עלינו לעשות בטלוויזיה ? כיצד נלמד קריאה ? וכיוצא באלה . כמה מן השאלות אכן מעניינות , אחרות לאו דווקא . אולם המשותף להן הוא התחמקותן מסוגיית מטרותיו של בית הספר — כאילו היינו אומה של טכנאים , נעולים לחלוטין במומחיותנו איך לעשות דברים , מפחדים או לא מסוגלים לחשוב על הלמה . ספר זה נכתב בתקווה לשנות , ולו במעט , את הגדרתה של "בעיית בית הספר" — מאמצעים למטרות . עתידו של בית הספר תלוי בהיווצרות של דו שיח רציני על מטרות . באין מטרות טרנסצנדנטיות ראויות יגיע החינוך הבית ספרי לקצו , וככל שנקדים להשלים עם כך , כן ייטב . * ואולם , בהינתן מטרות כאלה , יהפוך החינוך הבית ספרי למוסד המרכזי שימציא לצעירינו סיבות להמשיך ולחנך את עצמם . כותרתו המקורית של הספר , The Endof Education , משחקת על דו המשמעות של המילה : end 'מטרה' ו'קץ . '
|
|
|