|
|
Page:327
את מקומה של טכניקה זו בין האומנויות השונות יש להבין , לפחות בכיפת הסלע , תוך בחינתם של מספר היבטים . תבליטי השיש משנים את אופיים המסורתי מעיטרר פלאסטי לאלמנט כרומאטי צבעוני . בכך הם מהווים מרכיב צבעוני נוסף במערכת מגוונת , לצדם של הפסיפסים והמתכת ( שבהם נדון בהמשך הדברים . ( תפקידם של גילופי השיש הוא אפוא בלתי נפרד מן הקומפוזיציה המפורטת , שהדיקוראציה של כיפת הסלע מצטיינת בה . המגמה הצבעונית שהם מציגים וכן מבחר הדגמים המשמשים בעיטוריהם של תבליטי השיש מבססים את שילובם של אלה במתכונת הקישרטית של כיפת הסלע . כל אחת מן הטכניקות הללו באה להשלים את האחרות , והדברים אמורים הן ברב גוניות שלהם והן בצירופי הדגמים . וכך , הלשון הקישרטית משותפת לפסיפסים , לריקועי הנחושת ולגילרפי השיש שבכיפת הסלע . בכולם שולטים הצבעים כחול , ירוק וזהב . אוספי הדגמים בגילופי השיש הם אחת הדוגמאות החשובות ביותר למפגש בין הזרמים האמנותיים של המזרח ושל המערב , כפי שחברו למזיגה חדשה כאמנות האמיית . מבחר הנושאים הקישוטיים שייך בצורה בולטת ביותר לאיור המורשת המזרחית סאסאנית , הבאה לידי ביטוי בשימוש התימורות המכונפות , דגמי ה'לבבות' הקטנים והצמחים הדמיוניים פנטאסטיים . לעומת אלה מייצגת קבוצה אחרת , שסגנונה שונה לחלוטין , מסורת מערבית קלאסית הלניסטית . זו מצטיינת ברצועות שריגי הפרחים ורדות , שבהן חיים בעוצמה רבה גם הקצביות ה'דינאמית' והגמישה של רצועות הפרחים וגם הנאטרראליזם המהולל של פרחים , פיררת וזלזלים , ולו הקטנים ביותר , בנאמנות ?? ךבית לטבע ולנושא . כדי להעריך נכונה את מקומה ותפקידה של טכניקת הקישוטים של גילופי שיש , יש לזכור שבמבנה כיפת הסלע היו לפחות חצי תריסר קבוצות שונות של גילופי שיש , והן היו מפוזרות באזורים שונים של המבנה ; לאורך הקירות הפנימיים , סביב לאומנות הפינתיות של מתומן הביניים , סביב האומנות של המעגל המרכזי , ובשתי מערכות התוף התומך את הכיפה . בכל מקרה , פיתחה כל אחת מקבוצות הלוחות את הנושא הנשמר לכל אורך החלק שלתוכו הוא השתבץ . במסגרת הדיון בגילופי השיש מן התקופה האמיית , יש לייחד מקום לסורגי השיש , ששימשו בחלונות המקוריים של כיפת הסלע . החלונות הכפולים , הקבועים כיום בחזית המבנה ובתוף , הנם מאוחרים , ונקבעו לאחר השיפוץ שעשה סלימאן המפואר במאה הט"ז . מספר חלונותיו של המבנה עם הקמתו היה , לפי כל התיאורים , זהה למצב כיום . אלא שאלה היו שונים בצורתם ובחומר שממנו נעשו . המקורות ההיסטוריים , ההקבלות הארכיאולוגיות ( דוגמת החלונות האמיים ששרדו במסגד הגדול בדמשק ) והעדויות שנחשפו תוך כדי עבודות תיקון שונות בכיפת הסלע , מוכיחים כי עם הקמתו של המבנה לא היו חלונותיו כפולים , אלא חלון אחד בלבד היה קבוע בעוביו של הקיר . חלון זה היה עשוי לוח שיש מגולף , ולדאבוננו לא השתמר אף לוח אחד . אם נשפוט לפי חלונות אמיים אחרים המוכרים לנו , הרי חלונות מקוריים אלה אופיינו בעבודת גריעה . ( a jour ) הגילוף היה מבוסס על דגם הנדסי , שיצר תשליב , ומן הדוגמאות הידועות ממבנים אחרים ניתן ללמוד , כי תשליב זה היה נתון לעתים קרובות בתוך מסגרת דמויית קשת . כך נוצר חלון שהיה למעשה qrrcri שיש . הגילופים באבן שייכים לעיטורים מונומנטאליים , ובחפירות שנעשו בסביבות הר הבית נמצאו רק שברים של גילופים אלה " . רוב השרידים מצטיינים בתבליט גבוה ומשולבים בהם דגמים הנדסיים ' " ב' מזר ומ' בן דוב , ממצאי החפירות הארכיאולוגיות ליד חומות הר הבית , ירושלים , 1973 עמ' . 48
|
|