|
|
Page:306
ספרות זו המשיכה להתקיים בעצם עד המאה הכ 164 , ' אך החל בכיבוש העות'מאני ובעיקר במאות הט"ז והי"ז היא פרחה . 165 אולם היא היתה חסרת כל מקוריות והפכה למכשיר שבאמצעותו רצו המחברים להפנות את תשומת לבו של השלטון המרכזי או אף המקומי למעמדה של העיר . מחברים לא מעטים הודו בכך בצורה מפורשת בהקדמותיהם . במה שנוגע לתקופה שדנו בה , קשה מאוד לומר שחיבורי שבחי ירושלים נכתבו בהשראת השלטונות . באותה מידה קשה לראות בהם השפעה של הספרות הנוצרית , שכן החיבורים הנוצריים היו יותר מדריכים לעולי הרגל הנוצריים , בעוד שנושא זה זכה לתשומת לב מישנית בלבד בחיבורים המוסלמיים . סיכום ספרות שבחי ירושלים משקפת למעשה את הפרובלימאטיקה של ירושלים באסלאם , החל מצמיחתה בתור מסורות בודדות במחצית השנייה של המאה הד ובראשית המאה הח , ' דרך התפתחותה והופעתה בצורת פרקים שלמים בחיבורים כלליים , או בצורת קבצים נפרדים , במחצית הראשונה של המאה הי"א , ועד לשיא פריחתה במאה הי"ד . מעמדה המקודש עלה לאחר שנתקבל בחוגים רחבים הזיהוי של ירושלים עם אלמסג'ד אלאקצא , המוזכר בקראן בפרשת מסע הלילה , תוך כדי קליטת אגדות ומדרשים , בעיקר יהודיים אך גם נוצריים . בניית כיפת הסלע ומסגד אלאקצא , הפולחנים שהונהגו על ידי האמיים בהר הבית והפצת מסורות על קדושת המקום עם חותם אסלאמי , מלמדים על המניעים הפוליטיים שעמדו מאחורי העלאת קרנה של העיר בעיני האסלאם , דבר שגרם , בו זמנית , לתגובה מצד חכמי דת מוסלמים . הללו ראו את עצמם שומרי מסורת האסלאם המקורי . הם תבעו להעמיד את ירושלים ואף את מסגד אלאקצא שהוזכר בקראן בפרופורציה הנכונה , היינו שהיא שלישית בחשיבותה אחרי מכה ומדינה ושיש מסגדים כמו מסגד קבא במדינה החשובים יותר מאלאקצא . נפילת השושלת האמיית גרמה , בשלבים מסוימים , להזנחת ירושלים ולחוסר התעניינות בה . כיבוש העיר על ידי הפאטמים השיעים ( סוף המאה הי ( ' גרם כנראה לתגובת נגד , שבמסגרתה הופיעו קובצי שבחי ירושלים הראשונים . הופעתם מהווה חידוש צורני ולא תוכני , שכן המסורות שנכללו בהם היו ידועות ונפוצו בחוגים מסוימים , בעיקר בסוריה רבתי , אך לא רק שם . המחברים לא נרתעו מלכלול בקובציהם מסורות רבות שמקורן ביהדות או בנצרות , אף כי ידעו שמסורות אלו אינן עומדות במבחני המהימנות המקובלים על חכמי המסורת הקפדנים , לא בגלל תוכנן — שכן מותר ומקובל היה לקלוט מסורות מהיהודים ( אסראאיליאת ) — כי אם בגלל מוסרים מסוימים שלא ענו על דרישות ספרות 'ביקורת האישים' של המסורת . לאחר 'הדור הראשון' של הקבצים האלה היה חוסר התעניינות בנושא . על כתב היד היחיד ששרד מחיבורו של אלואסטי ישנם תאריכים של הרצאת תוכנו ( סמאעאת , ( ומהם אנחנו למדים שבמשך כשישים שנה לא התעניין בו איש . אולם ספרות זו קיבלה תנופה גדולה בעקבות מסעי הצלב , והחלו להופיע חיבורים רבים . חיבורים אלה היו מעין עריכה מחודשת של החומר הידוע . המחברים , כדרך 164 ראה , למשל , שריף . ספר זה חובר בשנת 1938 והודפס בירושלים בשנות הארבעים . 165 ראה : סדן , שלושה מקורות , עמ' 166 . 187 ראה למשל : מניני , עמ' 167 . 48-46 ראה : אשתור , עמ' . 75-71
|
|