|
|
Page:303
הכלל שנקבע על ידי חכמי המסורת ו 'כשמסרנו מפי הנביא מסורות הקובעות דינים , מנהגים , חובות וכדומה , הקפדנו , אך כשמסרנו על מצוות שאינן חובה , על דברים רצויים ועל פצאאל , נהגנו בסלחנות . ' הכרזה מעין זו באה ככל הנראה כתוצאה מהתקפת אנשי ביקורת המסורת על מוסרי שבחי ירושלים , שהרבו להשתמש במסורות ממקורות יהודיים ( אסראאיליאת ) ונוצריים מבלי לקחת בחשבון את דעת המתנגדים לכך . אין לשכוח שחיבורים אלה נכתבו בתקופה שבה היתה ירושלים כבר בידי המוסלמים , האיום הצלבני הוסר מעליה זה מכבר , ואפשר היה להוריד ממעמדה שזכה לעלייה גדולה לקראת כיבושה מחדש ומייד לאחריו . לשיאה הגיעה מגמה זו , של החזרת ירושלים למעמדה ה'אמיתי' כפי שהשתקף במסורת המוסלמית ה'מקורית / בסוף המאה הי"ג ובראשית המאה הי"ד , עת חיבר אבן תימ ? ה ( מת בשנת ( 1328 את איגרתו 'כללי הביקור בירושלים' ( קאעדה פי זיאךת בית אלמקדס , ( שבה קבע שיש רק מסורת אחת ויחידה בשבחה של ירושלים שאין ספק בייחוסה למחמד , והיא מסורת הביקור בשלושת המסגדים . אבן תימיה יצא נגד כל הפולחנים שהיו נהוגים בירושלים , וקבע שהם נחשבים לבךעה ( חידוש שיש לגנותו . ( עם פרוס המאה הי"ד , חיבר בךהאן אלדין אבו אסחאק אבךאהים אבן אלפךכאח אלפזארי ( מת בשנת ( 1329 ספר שנעשה פופולארי מאוד , ושמו : המעורר את הנפשות לביקור בירושלים השמורה ( באעת' אלנפוס עלא זיאךת אלקדס אלמחרוס . ( ספר זה הוא למעשה קיצור וסיכום של ספריהם של אלמשךף אבן אלמךג'א ושל בהא אלדין אבן עסאכר ( שניהם הוזכרו בסקירתנו לעיל . ( המחבר השמיט את שרשרות המוסרים , ופעמים לא הביא אינפורמאציה חשובה , שהופיעה בשני המקורות שמהם שאב את כל ספרו . שיטתו זו עתידה ליהפך לנחלת רבים ממחברי ספרי שבחי ירושלים ודמשק , ולהוציא שלושה חיבורים שנסקור להלן , כל שאר החיבורים , והם רבים , אינם אלא חזרה על ספרים שקדמו להם , ללא חידושים כלשהם . באמצע המאה הי"ד חיבר שהאב אלדין בן אחמד אלמקדסי ( מת בשנת ( 1364 את ספרו : מעורר התשוקה לבקר בירושלים ובדמשק ( מת'יר אלע'ראם אלא זיאךת אלקדס ואלשאם . ( ספר זה הוא לדעתנו פסגת חיבורי שבחי ירושלים . המחבר הודיע בפתח ספרו , שבניגוד למחברי ספרי שבחים אחרים , אשר הביאו אל ספרם מכל הבא ליד ובלי מיון , הוא הקפיד למיין את טיב המסורות ולקבוע אם הן ללא דופי , עם פגם כלשהו או שמא מזויפות ; ועם זאת , הדגיש שהוא כלל בחיבורו את כל המסורות המדברות בשבחה של ירושלים . המחבר מת ^ זאת בכך שהוא רצה שציבור הקוראים 137 על המקורות היהודיים של מסורות רבות מספרות שבחי ירושלים ראה : 193-202 niques' , Journal Asiatique , CCXLVII ( 1959 ) , pp . d ' al-Muhallabl , ses elements bibliques et rabbi- Jerusalem d ' apres 1 e K . ai-Masalik wai-Mamalik 314-350 ; G . Vajda , 'La description du Temple de Rocznik Orientalistyczny , XVII ( 1951-1952 ) , pp . ces of Moslem Traditions Concerning Jerusalem ' , j . w . Hirschberg , 'The Sour- 138 ראה . סיוון , קדושת ירושלים . 139 הטקסט נדפס בתוך : 7-17 . קק JAOS , LVI ( 1936 ) , ° פורסם על ידי , pp . 284-293 ; xv ( 1935 ) , pp . 51-87 Ch . D . Matthews , , jmsxiv ( 1934 ) , ותורגם על ידו לאנגלית בספרו Land . New-Haven 1949 , pp . 1-41 Palestine — Mohammedan Holy " ' ראה לדוגמה השמטתו , המכוונת כנראה , את קבר משה בסביבת ירושלים-יריחו , כפי שהדבר צוין על ידי סדן . ראה : סדן , נבי מוסא , עמ' 142 . 225 כתב יד הספרייה הלאומית בפאריס , מס' 143 . 1667 דף 4 א . 144 ובכללן כאלה שהוא מתארן בלשון m 'אלצחיח ואלחסן ואלעריב ואלצעיף אלמחתמל ואלואהי
|
|