|
|
Page:297
בסביבת שנת ( 903 את רוב מסורותיו של מקאתל והשאירן מרוכזות . אחריו החלו גם מחברים אחרים להקדיש פרקים מיוחדים או פרקי משנה לשבחי ירושלים . נציין לדוגמה את אבן עבד רבה ( מת בשנת ( 940 איש ספרד , מחבר אלעקד אלפריד , ואת הגיאוגרף הירושלמי במוצאו , אלמקןךסי ( מת בסביבת שנת , ( 1000 מחבר אחסן אלתקאסים פי מעךפת אלאקאלים . תופעה זו של מסורות שפרחו במאה הא' ובמחצית הראשונה של המאה הב' להג'רה , נעלמו כביכול במחצית השנייה של המאה הב' ובמאה הג , ' אך חזרו והופיעו במאה הד , ' איננה זרה לספרות הערבית ובעיקר לספרות המסורת וההיסטוריה . מסורות כאלו חזרו והופיעו לרוב בחיבורי ספרות יפה ( אדב . ( במקרה הספציפי שאנו דנים בו כאן , אפשר לומר כמעט בוודאות שלאחר נפילת השושלת האמיית , עליית השושלת העבאסית לשלטון ( בשנת ( 750 והעברת מרכז האימפריה המוסלמית מסוריה לעראק , המשיכה בהתפשטותה המסורת הסורית המעלה על נס את ירושלים , בין השאר כחלק מהמסורת המשיחית על בוא גואל בשם אלספיאני ( מהשושלת של אבו ספיאן , אביו של מעאויה , ראשון הח'ליפים לבית אמ ? ה , ( שיחזיר עטרה ליושנה , יחסל את מלכות הרשע וישליט שלטון של צדק . על האינטרסים המקומיים אין צורך להרבות את הדיבור , שכן טבעי היה שחכמי דת מוסלמים בני ירושלים או הסביבה , למרות מיעוט מספרם בעירם י והגירתם למרכזים גדולים יותר כגון דמשק או קאהיר ( אפשר להכירם לפי שם הייחוס , אלמקדסי , שנשאו אתם , ( הפיצו את שבחי ירושלים במקומותיהם החדשים תוך כדי עיסוקם במסורת . אלסח'אוי מציין כדוגמה את תרומתם של חכמי הדת הירושלמים המתגוררים במורדות הר קאסיון הגובל בדמשק בימי ניר אלדין זנכי . קווים בהתפתחות ספרות שבחי ירושלים חיבורי השבחים התהוו מאוסף מסורות שהתגלגלו במשך מספר דורות , כשמתוספים אליהם נוסחים חדשים , גירסאות שונות , פירושים והבהרות , בדומה לקובצי היסטוריה שונים ולא רק היסטוריה מקומית , ובדומה לקובצי ספרות יפה . חיבורי שבחי ירושלים לא חרגו ממתכונת זו ; גם הם עברו את כל השלבים שעברו החיבורים הספרותיים והספרותיים דתיים השונים שנכתבו בערבית . החיבור הראשון של שבחי ירושלים הידוע לנו הוא זה של אבו בבר אלואסטי , איש ירושלים , מהמאה הי"א . ספר זה לא חובר יש מאין . לפני המחבר היו דגמים רבים של חיבורי שבחים ותולדות שונים , לאו דווקא של מכה ומדינה . 94 סביר מאוד להניח שהוא הכיר את חיבורו של אלךבעי , איש 88 ראה : אבן אלפקיה , עמי 89 . 97-93 הוצאת קאהיר , 1949 ו , עמ' 90 . 265-263 לירן , 1906 עמ' 91 . 173-165 ראה : מקדסי , עמ' 92 . 167 ראה : סח'אוי , עמ' : 137 'וכת'ר [ אלעלם בדמשק ] בעד ד'לך ולא סימא פי דולה נור אלדין ואיאם מחדת'הא אבן עסאכר ואלמקאדסה אלנאזלין בספחהא . ' ובעברית : רבתה ( החכמה בדמשק ) לאחר מכן , ובמיוחד בימי ממשלת נור אלדין , ובימי חכם המסורת שלה , הוא אבן עסאכר , והירושלמים השוכנים בפאתיה . ' 3 בסקירתנו זו לא כללנו את האנתולוגיות , הספרות האנציקלופדיסטית , הספרים הנוגעים למסגדים , ספרי גיאוגראפיה ואוספי מסורות , שכללו מסורות בודדות או פרקים שלמים על שבחי ירושלים ושחוברו אחרי הופעת הספר הראשון על שבחי ירושלים במאה הי"א . כמו כן לא כללנו את חיבורי השבחים שלא יוחדו לירושלים בשלמותם או לפחות ברובם . רשימה של חיבורים כאלה מופיעה אצל סדן , נבי מוסא , בחלקו השני של המאמר . 94 ראה דוגמאות אצל סזגין , עמ' . 351-344
|
|