|
|
Page:296
אחד המקורות הקדומים ביותר שבו נמצאו מרוכזות כשישים מסורות בשבחי ירושלים הוא פירוש הקראן מאת מקאתל בן סלימאן ( מת בשנת . ( 768 הן הועתקו בשלמותן ( אם כי לפעמים בסדר שונה במקצת ) על ידי אבו אלמעאלי . קיסטר היה הראשון שהצביע על ריכוז זה של מסורות בפירוש מקאתל , וקבע שהן הועלו על הכתב והיו נפוצות וידועות במחצית השנייה של המאה הח , ' אך אפשר לייחסן 'בלי פקפוק למחצית השניה של המאה הראשונה להג'רה / מחצית שניה של המאה השביעית . ' קיסטר הביא גם דוגמאות רבות של מסורות המדברות על התפקיד שעתידה למלא ירושלים באחרית הימים ושיש ליחס את צמיחתן לאותה תקופה , היינו המחצית השנייה של המאה הד . לאור כל האמור לעיל , אין ספק בכך שמסורות שבחי ירושלים רווחו מראשית ימי האמיים ( משנת 660 לספירה . ( אך השאלה המתבקשת כאן היא : האם הן רווחו רק בארץ ישראל ובסוריה רבתי או שהן נפוצו גם ברחבי האימפריה המוסלמית ? שאלה זו מתעוררת לנוכח התופעה , שכבר הסבו החוקרים את תשומת הלב אליה , והיא שחיבורי שבחי ירושלים שהופיעו במאה הי"א חוברו בידי תושבי העיר , שלא כמו ספרי השבחים של מכה או מדינה , שנתחברו גם על ידי בני ארצות אחרות . לפעמים ציינו המוסרים את מקום מסירת המסורת ואת זמן המסירה , ודבר זה מאפשר לנו לעקוב , ולו באופן מקרי לחלוטין וחלקי , אחרי גלגולי המסורת . מעקב מקרי כזה מראה כי מסורות שבחי ירושלים נלמדו בעיקר בערי pK-nnio ישראל השונות , ובעיקר בערים הנחשבות לערי הספר שבחוף ( ת'עור , ( כגון אשקלון , עכו , צור . אך הן נלמדו גם בבגדאד , בתימן , במכה , במצרים , בעבאדאן ובקזוין . אולם את העדות החותכת לכך ששבחי ירושלים היו מקובלים וידועים בארצות שונות , ולאו דווקא בסוריה pxm ישראל , אפשר למצוא בציטוטים הרבים של מסורות אלה בסוגי הספרות השונים ששרדו , ובעיקר בפרשנות הקראן , בקובצי המסורת בספרות היפה ( אךב ; היא בעיקרה בעלת אופי אנציקלופדי , מחנך , ( בספרות ההיסטורית ובספרות הגיאוגראפית . 87 ציטוטים אלה הופיעו לרוב בציטוטים בודדים בהקשרים שונים . הדוגמה של מקאתל בן סלימאן שריכז בפירושו מסורות רבות בשבחי ירושלים בפרק אחד ( ראה להלן , בנספח לפרק זה , ( נשארה בודדת עד סוף המאה הט' לספירה , עת העתיק הגיאוגרף אבן אלפקיה אלהמד'אני בספרו כתאב אלבלדאן ( חובר 78 ראה אודותיו סזגין , א , עמי 1 . Goldfeld , ; 37-36 , 'Muqatil ibn Suiayman מחקרים בערבית ובאס לאם , כ , בעריכת י' מנצור , רמת גן , 1978 עמ' . XXX - > 011 79 ראה : קיסטר , שבחי ירושלים . לנוכח החשיבות המרובה שיש לתוכנן של המסורות הללו , שהיו הגרעין הקדום של רוב חיבורי שבחי ירושלים , הבאנו אותן מתורגמות לעברית בנספח לפרק זה , כדי לאפשר למתעניינים בנושא לבדוק את מקורותיה של ספרות זו . אגב כך נציין , שמקאתל הואשם על ידי חכמי המסורת בכך שהוא 'נהג ללמוד מפי היהודים , על אודות הקראן , את הדברים התואמים את ספריהם . ' ראה סמעאני , אנסאב , דף 88 א . האשמה זו היתה אחת הסיבות לכך שמקאתל הופיע ברשימת 'השקרנים המפורסמים בזיופיהם , ' ראה שוכאני , עמ' 426 ( מצטט את אלנסאאי , אחד מגדולי אנשי המסורת ° . ( ראה : קיסטר , שבחי ירושלים . ' ראה : סיוון , שבחי ירושלים , עמ' 82 . 265 ראה : ואסטי , מסורות מס' 83 . 37 , 1 שם , מסורת מס' 146 וכן אבו אלמעאלי , דף 46 ב . 84 אבו אלמעאלי , רף 47 ב . 85 שם , 13 א ו 62 ב . 86 שם , 51 א . 87 סקירה של מסורות שבחי ירושלים בסוגים ספרותיים שונים מלפני המאה הי"א לספה"נ , מופיעה בתוך וא 0 טי , הקדמה , עמ' 23-22 ( בצרפתית ) ובעמי 34-32 ( בערבית . (
|
|