|
|
Page:252
מרכזה הפולחני והמדיני של היהדות . מנקודת מבטה של קבוצה זו אין עוד משמעות לקיומה של העיר , שהיא מעשה ידי אדם . הארץ המובטחת ועיר העתיד הם אלה שאלוהים יסדם . אין למאמין בדת החדשה מולדת עלי אדמות וממילא אף אין לו עיר בירה ו הוא נוכרי נצחי ומשמעות החיים בעולם הזה היא מסע ארוך , המכוון בסוף הדרך אל מולדת שמימית ואל עיר שייסד האלוהים . עיר זו היא מטרת כל חי , והיא נקראת לחליפין הר ציון , עיר האלוהים , ירושלים שבשמיים . בזה נוצר ניתוק מוחלט בין ירושלים שבמציאות לבין ירושלים של חסידי הדת החדשה , וכאן גם אחד מקווי ההינתקות המוחלטת מן היהדות . ירושלים השמימית , שאין לה ולא כלום עם ריאליות היסטורית , היא הבסיס שהנצרות תיבנה עליו . אף נתחבר מערך שלם של הגות מוסרית ותיאולוגית לגבי משמעות החיים והמוות , ולגבי אורח חיים המביא לישועה והמוביל לאותה עיר הקיימת כבר בשמיים , במולדתם של אלה הרואים את עצמם אזרחים בה עלי אדמות . ירושלים שמימית זו מתוארת בפרק כ"א בחזון יוחנן , המתאר את ירושלים יורדת מלמעלה . פרשנותו של פרק זה השפיעה השפעה מכרעת על האמנות הנוצרית במשך אלף וחמש מאות שנה ומעלה . פסוקים אלה מילאו תפקיד חשוב ביותר כבסיס תיאולוגי להתייחסות הנצרות לירושלים בימי הביניים . הקטע המפורסם ביותר בהקשר זה לקוח מאיגרת פאולוס אל הגלתיים . איגרת זו משתלבת ומתפרשת מתוך ראייתו הכוללת של פאולוס את מהות אמונתו כ'שליח אל הגויים . ' האיגרת אל הגלתיים , שכונתה בתואר 'מגנה כךטה' של החופש הנוצרי , היא ההצהרה של השחרור מעול המצוות והכרזת עקרון הישועה על ידי האמונה בלבד . זהו 'החופש הנוצרי' מול 'השעבוד היהודי' לתורה ולמצוות , התורה והמצוות לא נועדו מלכתחילה אלא כמורה הוראה זמני , עד בואו של המושיע הנוצרי , ועם התגלותו בטל תוקפה . הניגוד שבין הגישה היהודית לבין הגישה הנוצרית מובלט בייחוד בפרק ד : כי כתוב שני בנים היו לאברהם , האחד מן האמה והשני מן החופשייה , ובן האמה נולד לפי הבשר ובן החופשייה על פי ההבטחה . והדברים הם משל , כי אלו הן שתי הבריתות : האחת מהר סיני היולדת לעבדות והיא הגר , כי סיני הוא הר בערב והוא כנגד ירושלים הקיימת עתה , כי בעבדות היא עם בניה . אולם אותה ירושלים שהיא למעלה , היא חופשייה והיא אמנו ( אל הגלתיים ד כב-כו . ( כאמור , היה בהכרזה זו ניתוק מוחלט מן היהדות וממצוותיה . יחד עם זאת , פסוקים אלה , שנאמרו ביחס לירושלים , הם אבן דרך בתולדות הפרשנות הנוצרית , בשמשם בסיס ודוגמה לנצרות המלומדת החדשה . אם קבעו איגרות פאולוס וחזון יוחנן מסגרת תיאולוגית להתייחסות אל ירושלים , הרי המסופר בשני האוואנגליונים הסינופטיים , של לוקאס ( יט מב-מד ) ושל מתי , היה בסיס לא רק להגות . de coelo a Deo ' mihi civitatem sanctam Ierusalem descendentem spiritu in montem magnum et altum et ostendit Apocalpsis B . Ioannis , 21 : 10 : 'Et sustulit me in 5 בהמשך מסופר על העיר בעלת שנים עשר השערים , ובמרכזה , במקום ההיכל , השה . unum de libera ; sed qui de ancilla secundum Abraham duos fillos habuit unum de ancilla et Ad Galatas : 4 : 22-26 : 'Scriptum est enim quoniam 6 Sina enim mons est in Arabia , qui coniunctus est monte Sina in servitutem generans , quae est Agar . Haecenim sunt duo testamenta , unum quidem in repromissionem , quae sunt per allegoriam dicta . carnem natus est , qui autem de libera per quae est mater nostra' ilia autem quae sursum est Ierusalem libera est , ei , quae nunc est ierusalem et servit cum fiiiis suis ; 7 ראה להלן , הערה . 58
|
|