|
|
Page:208
שהשתמש בה הגאון הארץ ישראלי ר' שלמה בר יהודה כנגד רב האי , אף על פי שר' שלמה ידוע היה בענוותנותו וביחסו הנוח לבריות : יודע לך יקיר כי בעזבם ישיבת צבי ובסורם אל משמעת ישיבת חוץ ייקל העון מהיושב כשבת , כי אחרים יותפשו אליהם ... והדמיות אשר כ [ תבו ] בעד השולח בם ברעה לדבר [ באחיהו , [ לתת דופי ברעהו , כל זאת להרבות כבודם , יש דין ויש דיין , יש יום יבושו בו כל המתהללים בשקריהם והמתפארים בקלון חבריהם ... כי באו מכתבי רבנו האיי אליכם ... וכל זאת יבקשו להרחיב גבולותם , ולו יכלו לפרוש על כל היושב רשתותם , כל זאת להרחיב הנאותם . " תחרות זו מסבירה את קובלנתו של רב האי על שר' בהלול , מחכמיה החשובים של קירואן , חדל לשלוח אליו את שאלותיו , 'כי נספח על חבורת ארץ הצבי , ' והוא מנסה להחזירו אליו . " ( כ ) הרצון להביא לאחדות במנהגים של הקהילות השונות , עקב החשש מגידול ההשפעה הקראית , שניצלה את הפילוג בין מנהגי חכמי ארץ ישראל לבין מנהגי ישיבות בבל לתעמולתה . הקראים ראו בכך עדות למסורות בלתי מהימנות שבידי ה'רבניים " . ' ( ג ) תחושה עמוקה של עדיפות המסורת הבבלית . תחושה זו חוזרת ונשנית בדבריהם של חכמי בבל כבר בזמנו של רב יהודאי גאון ( ראה להלן . ( המתיחות שעלתה מזמן לזמן בין בני ארץ ישראל שישבו במצרים ' ) אלשאמיין ( ' לבין בני בבל שישבו בה ' ) אלעראקיין ( ' ניזונה גם היא מן המתיחות ששררה בין שני המרכזים . האם נתן גידול ההשפעה הבבלית בארץ ישראל את אותותיו גם בתחום המנהגים ? כלום הסכימו בני ארץ ישראל לוותר על מנהגי אבותיהם ולסגל לעצמם את אלה של בני בבל ? אף פירקוי בן באבוי עצמו העיד , כי ניסיונו של רב יהודאי גאון להשפיע על בני ארץ ישראל לשנות את מנהגיהם , שאותם הגדיר כ'מנהגי שמד , ' לא עלה יפה , וכי הוא ויתר על ניסיון זה 'כדי שלא יהיו אפיקרסיך , דהיינו : חוטאים — אליבא דידיה — בזדון . טיעונם של בני ארץ ישראל היה עקרוני : 'מנהג מבטל להלכה . ' וכבר הראו ל' גינצבורג , י"נ אפשטיין ואחרים , כי למעשה לא היה מקורם של מנהגי ארץ ישראל במנהגים שנוצרו עקב גזירות , בימי שמד , אלא הם נבעו ממסורת ארץ ישראלית קדומה , והתאימו לשיטת התלמוד הירושלמי . "" שני דורות לאחר פעולתו של פירקוי מוצאים אנו התנגדות חריפה למנהגי ארץ ישראל אצל רב נטרונאי ואצל רב עמרם בר שישנא ( שניהם מישיבת סורא , באמצע המאה iro t קשים במיוחד דבריו של רב עמרם : ואי קאמרינן בני מערבא אשת ישראל שנשתמרה , אביה יורש כתובתה , טועים אינון ותועין אינון ושוא ודבר כזב קאמרי' ולית למיחש לה משום מידעם בעלמא ... הלין דברים בטלין אינון . " 115 ראה : מאן , היהודים במצרים , ב , עמ' 116 . 126 ראה : מאן , מקורות ומחקרים , א , עמ' 117 . 120 מרגליות , החילוקים , עמ' " s . 23-21 מחקריהם צוינו לעיל , בהערה . 22 ראה גם אצל מרגליות , החילוקים , עמי , 7 הערה . 45 'מנהג מבטל להלכה , ' גנזי שכטר , כ , עמ' " 9 . 560 תשובות הגאונים שערי צדק , שאלוניקי תקנ"ב , חלק ד , שער ד , סימן מ , דף סג ע"ב ; וראה : מרגליות , החילוקים , עמ' . 20 תרגום : 'ואין לחוש לדבריהם בשל שום דבר שבעולם ... אלו דברים בטלים הם . '
|
|