sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:87

סממני הנחיתות העיקרון של הכניעה והנחיתות מצוי כבר בקראן , כפי שראינו לעיל . ניסוח חדש של יסוד זה אנחנו מוצאים בחוזי הכניעה ; אמנם לא בחוזה של ירושלים עצמה , אבל אין להניח שמעמדם של בני החסות בה היה שונה מזה שבערים אחרות . פרטים ברורים על הנחיתות של בני החסות מצויים בחוזה דמשק : למוסלמים מותר להיכנס לכנסיות יומם וליל ; הנוצרים לא יגדלו חזירים בסביבה מוסלמית ולא ימכרו למוסלמים יין ; לא ינסו לעשות נפשות לדתם בין המוסלמים וכנגד זה לא ימנעו את בני דתם מלהתאסלם 1 יתייחסו בכבוד למוסלמים במקומות מושבם ( או : במועצותיהם ) ויפנו להם דרך ; יקומו מפניהם ויפנו להם מקום ישיבה ו אבל אסור יהיה להם להיכנס לבתי המוסלמים , וכנגד זה יהיו חייבים לארח ולהאכיל באופן מתקבל על הדעת כל מוסלם במשך שלושה ימים ו לא יקללו את המוסלם , והמכה מוסלם דמו בראשו ( מילולית : בטל הסכם ההגנה שלו . ( מירושלים יש לנו עדות עקיפה על מצב דומה , אך בתקופה מאוחרת בהרבה — מכתבו של סוחר מגרבי שהתיישב בירושלים , אבו ן בן צדקה . הוא כותב ב 28 באוגוסט , 1065 אל נהראי בן נסים בפסטאט , ומזכיר שאבן סהלאן , דודו של נהראי , מתגורר בבתי המוסלמים , אין יוצא ואין בא אצלו ( לא דאכל ולא כארג עליה . ( ככל הנראה ביקש לומר , שאין מעיזים להפר את ההלכה האוסרת את הכניסה לשם . ההלכה המוסלמית לא הגיעה לסיכום אחיד ביחס למידת האחריות על חייו של הך'מי , כלומר האם מוסלם ההורג ך'מי מתחייב בנפשו , או שמא ישלם כופר נפש בלבד , כמו בעד הריגת מוסלם . במסורת המוסלמית נמסרים חדית'ים המיוחסים לנביא ובהם גינוי להורג ך'מי , בעוד שלעלי מייחסים את ההשקפה שאין להרוג מוסלם שרצח כופר . ההשקפה האותנטית של מחמד נמצאת למעשה ב'אמנת מדינה , ' שנערכה זמן קצר אחרי ההגירה , ובה נאמר בפירוש שאין להרוג את המוסלם תמורת הכופר . לדבר זה יש הדים ברורים ומפורטים בספרות המסורת המוסלמית . על פי כן היתה מקובלת הדעה , שדמי כופר הנפש בעד ך'מי הם מחצית דמיו של המוסלם . על הנוהג שהיה קיים בעניין זה בימי מעאויה ( וכנראה גם במשך כל שלטונם של בני אמיה ) מלמד המעשה בזיאד , אחיו החורג של מעאויה , שהיה מושל עיראק . הלה סירב להוציא להורג ערבי מבני אסד שרצח ך'מי ( נבטי , כלומר כפרי הדובר ארמית , ( וחייב את הרוצח לשלם כופר נפש למשפחת הנרצח , אלא שאלה סירבו לקבלו וטענו שעל פי החוק קיים בעניין זה שוויון לא רק בין המוסלמים לבין עצמם אלא גם בין ערבים ובין לא ערבים . חג'ר בן עדי , מראשי חסידיו של עלי ואחר כך מנהיג האופוזיציה נגד מעאויה בכופה , הרג אז את הערבי הרוצח , ומובן שמעשה זה נזקף לחובתו על ידי זיאד ומעאויה , ושימש תואנה למאסרו . " ביטוי ממשי לנחיתותם של בני החסות היו גזירות הלבוש ושאר תקנות ההיבדלות מן המוסלמים . נראה שהמניע העיקרי שעמד ביסודן של התקנות האלה היה הרצון למנוע מגע חברתי בין הערבים ובין האוכלוסייה המקומית . אולי היה בתחילה גם שיקול ביטחוני כלשהו , אלא שאין לכך ראיות . מכל מקום , המוסלמים ראו בזאת סמל לעליונות האסלאם ומאמיניו , ואילו בני החסות ראו בזאת אות ONDV ps 17 , Gottheil-Worrdi : / 7 JX Vu > ? oroD ; 564-563 , 505 'as , K מס' , 27 ע"ב , שורות . 12-8 18 אמנת מדינה , ראה : אבן השאם , עמ' : 342 ראה גם : אבן סעד , א , ( 2 ) עמ' ; 172 והשווה : The M . Gil . Constitution of Medina ' , IOS , IV ( 1974 ) . pp . 321 . ושם בהערה 62 עוד מראי מקום . ראה דיון כנושא כופר הנפש של הרימי והאחריות להריגתו אצל טריטון , כליפים , עמ' ; 181-178 מעשה זיאד : בלאך'רי , אנסאב , ד , ( A ) עמ' . 220

יד יצחק בן-צבי


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help