|
|
Page:10
הילדים . את מקומה תופסים לרוב הצפייה בטלוויזיה וכמידה גוברת - המשחקים האלקטרוניים . תופעות אחרות , חמורות יותר , שהזכרנו , כמו סמים ואלכוהול הן כנראה ולפי שעה , שוליות ביחס לארצות הכרית ולאירופה המערבית . לשוני זה כמה סיכות ; מקומה של הטלוויזיה בארץ פחות מרכזי , והתכניות בנויות לרוב על עקרונות פדגוגיים ועל רמה תרבותית נאותה . אך יש לזכור שאפילו היו כל התכניות מתאימות לילדים , הרי עצם הפסיביות הממושכת שבצפייה , מצמצמת את פעילותו החיונית של הילד ולפעמים גם את יצירתיותו . משפיעה גם יציבותה היחסית של המשפחה הישראלית , על כן הדחף "להתבגר מהר" ולברוח אל תחליפים נפשיים שונים , קטן יותר . גם המגעים החברתיים בבתי ספר , וההזדמנויות הרבות של מפגשים כין ילדים במגרשי משחקים , במתנסי"ם ובתנועות נוער , במשחק ובפעילויות רבות יותר תופסות עדין מקום חשוב בחיי הילדים בארץ . עם זאת אל לנו לשכוח ש " בכפר הגלובלי" שאנו חיים בו תופס החיקוי , ולאו דווקא של הערית התרבותית , מקום חשוב . גם כשהוא מגיע באיחור , הוא פועל בעצמה רבה - ובייחוד בתחומי התקשורת והאפנה . ערות לכך היא התפשטותם ההולכת וגוברת של סרטי אלימות ופורנו של הווידאו , והטלוויזיה בכבלים שאין עליהם כל ביקורת , ותפוצתם של "פאבס " שגם בני נוער ואף ילדים שייכים למבקריהם . יש אפוא להתייחס לספרו של ניל פוסטמן לא כאל תיאור של מציאות רחוקה מאתנו , כי אם כאזהרה וכאתגר למחשבה חינוכית : איך להבטיח שבית הספר לא ייהפך למוסד השוקר רק על ההישג הלימודי , כי אם יפעיל בילד כוחות רוחניים ונפשיים ? שיידע לפתח כושר שיפוט ואבחנה גם לגבי הטלוויזיה , ושהמשפחה , בתביעתו של פוסטמן , שוב תקבל על עצמה את האחריות החינוכית להתפתחותו של הילד ותלווה באופן פעיל את פגישתו עם עולם המדיה .
|
|