|
|
Page:8
לא ניתנה כל סיבה לקו זה , אך נראית בבירור המגמה לאפשר לארץ ישראל ניצול מירכי של כל הנחלים היורדים לירדן הן ממזרח והן ממערב . אך לא לניצול כל המים הזורמים לכינרת . הדרישה הצרפתית נתקבלה למעשה וב 23 בדצמבר 1920 נקבע קו גבול אשר — יצא מצמח , יחצה הכינרת עד לשפך ואדי מסעודיה , משם יסוב במעלה ואדי זה ואוזר כך במעלה ואדי גירבה עד למוצאו . מכאן יפנה הגבול לעבר הדרך המחברת את קונייטרה עם בניאס ויפגע בה בנקודה הנקראת סוקוק . משם יימשך הגבול לאורך דרך זו עד בניאס , אך הדרך תישאר כתחום השטח הצרפתי . חלק של הגבול יסומן במפורט באופן שלמנדאט הצרפתי תהיה אפשרות תעבורה , כולה בשטח צרפתי , לצור ולצידון . כן תובטח רציפות הדרך ממערב וממזרח לבניאס . ממטולה יעבור הגבול לקו פרשת המים שבין עמק הירדן לנהר הליטאני , יסוב דרומה ויימשך לאורך קו פרשת המים . אחר כך יימתח הגבול לאורך קו פרשת המים שבין הנחלים פרה , הירון וכרכרה שיישארו בשטח המנדאט הבריטי , לבין הוואדיות דובלה עיון חרקה שיישארו בשטח המנדאט הצרפתי . מוצא הגבול לים התיכון יהיה בנמל ראש הנקרה , שיישאר בתחום המנדאט הצרפתי . כך נוצרה אפוא 'אצבע הגליל , ' בשל הרצון לשמור על אגן המים של הירדן כולו בתחומי ארץ ישראל . בנוסף לכך היתה השאיפה לשמור על הגבול ההיסטורי של 'דן . ' קיומו של יישוב יהודי במטולה הכריע את הכף לטובת הכללת שטח זה בתחומי ארץ ישראל . התייעצות עם האמיר הבדווי ההסכם הרשמי היה זקוק לסימון בשטח , וזה נעשה באביב . 1921 תהליך הסימון התבצע תוך מתן תשומת לב לבעלותם של כפרים על שטחים חקלאיים , מתוך רצון שלא לפגוע בקשר בין מיקום בתי הכפר לשטח המעובד על ידי יושביו . עקרון זה הביא לשינוי משמעותי בתיחום 'אצבע הגליל . ' בבדיקה בשטח הוברר , כי הקו המוצע חוצה את שטחי השבט הבדווי המיושב למחצה ערב אל פאקל . ראש השבט , האמיר מחמוד אל פעור , נקרא להחליט , תחת איזה שלטון הוא רוצה להיות . שלטון בריטי היה מעביר את הגבול מזרחה עד קונייטרה , ואילו שלטון צרפתי היה מסיט את קו הגבול מערכה עד הירדן . מתוך רצון שלא להיות בעתיד תחת שלטון יהודי , שאמור היה להחליף את המנדאט הבריטי , ביכר האמיר להישאר בשטח צרפתי , וכך קבע את הסטת קו הגבול מערבה , עד הירדן . בתמורה קיבלה ארץ ישראל שליטה מלאה על הכינרת וכן על האזור שממזרח לעין גב ועד לאזור אל חמה . הרצון להימנע מניתוק כפרים מאדמתם לא עמד לתושבי מטולה . אי המצאותם בשטח בעת הסימון והעובדה שהדרך מבניאס לצור עברה בסמוך ומצפון למטולה , הביאו לניתוקם מאדמותיהם שבעמק עיון והשאירה שטחים אלו בתחום לבנון . כן הוחלט , כי הכפר בניאס יישאר בתחומי סוריה , אולם מקורות הנחל המזין את הירדן יהיו בתחומי pK w . Vx הצרפתים הסכימו גם שהגבול לא יועבר בירדן אלא ממזרח לו , כך ניתן יהיה לבצע עבודות לאורך הנהר בתחומי ארץ ישראל . אף שקו הגבול סומן במפורט , העלה הנציג הבריטי , קולונל ניוקומב , הצעה לוותר על כל 'אצבע הגליל' לטובת סוריה , ובמקומה לקבל שליטה בריטית מלאה על כל עמק
|
|