|
|
Page:9
הוא קרא להן "האוורסט שלנו . " אנשי ההתיישבות העובדת , שרובם ככולם היו חבריו להסתדרות ותנועת הפועלים , מובלטים אצלו מעל ומעבר לכל קבוצות האוכלוסייה האחרות : אנשי הערים , אנשי היוזמה הפרטית , בעלי ההון , הסוחרים - רוב גדול אחר שנמנה אף הוא עם בוני הארץ . הנימוק הרביעי הוא הישגי המדע בארץ . בךגוריון החשיב מאוד את תהליכי המודרניזציה , את פיתוח המחקר והקידום הטכנולוגי . היה ברור לו שאלו הבסיסים לקיומה של המדינה . אין זה מקרה אפוא , שהוא היה זה שיזם את חקיקתו של חוק לימוד חובה חינם בארץ , לפני ארצות אחרות גדולות ומפותחות הרבה יותר . נימוק חמישי להעלאת קרננו הוא כושר המעשה שלנו . משום מה בן גוריון איננו מדגיש את הישגי המדינה בפיתוח החקלאות והוא מבליט דווקא את החרושת ... הספנות והתעופה . נימוק שישי קשור למעשיו של בן גוריון עצמו : בשלהי 1953 פרש בךגוריון זמנית מראשות הממשלה ובהגדרתו "עלה לנגב . " בעיניו כיבוש השממה היה עיקר העיקרים והוא חזר וקבע " או שנדביר את המדבר או שהוא ידביר אותנו . " תקוותו היתה כי ניישב ונתיישב לא על חשבון אחרים - ומבחינה זו היה הנגב אזור ההתיישבות האידיאלי . עבור בן גוריון , העולים וכל תהליך קליטתם היו גם הפעם רק הנימוק השביעי לעליית קרנה של מדינת ישראל . בן גוריון היה "אבי העלייה הגדולה , " אך מי שמכיר מקרוב את יומניו והתלבטויותיו כלפי העולים והעלייה , יודע עד כמה אפילו הוא פחד מפני "איכותם " של העולים ומהשפעתם על החברה הישראלית . כבר בתוך דבריו הקצרים ניכר כי מבטו של בן גוריון על העולים מוטבע בחותם הפטרונות . הוא מדבר על "העלאתם התרבותית והחברתית . " יש לו הגדרה ברורה מי נמצא "למעלה " ומי " למטה , " ומי זקוק לדחיפה כלפי "מעלה . " תהליך הקליטה בכללותו נתפס אצל בךגוריון כתהליך חד כיווני שבו החברה "קולטת , " "ממזגת , " "מעלה" - ללא התייחסות לאינטראקציה העדינה שתהליך זה חייב להיות קשור בו . לבסוף , הנימוק האחרון להעלאת קרננו הוא ייחודנו המוסרי . בן גוריון היה משוכנע שאנו עתידים להיות אי של יציבות ועוצמה מוסרית "בתוך סביבה מעורערת ומושחתת . " ניתן למצוא בזה הערכה ברורה שלו את מהותו של העולם הערבי שסביבנו . לעומת זאת , יש כאן , במובלע , האדרה עצמית של "עם הסגולה . " כותבי המאמרים בקובץ זה של עידן סיכמו את הדברים אחרת מבן גוריון . הם ראו גם את הצללים שאפיינו את אותו עשור : את הפלגנות הפוליטית , את מלחמות האחים ואת חוסר היציבות בעת הנחת היסודות . הם הדגישו מאוד את הפוליטיזציה היתרה ואת המפלגתיות שפגעה בכל חלקה טובה . עם זאת , ובמקביל , היה העשור הראשון עשור שבו עוצבו כל יסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית . מתוך המאמרים עולה כי בעשור הראשון , למרות הפוליטיזציה , ומתוכה , נבנתה מערכת משפט אובייקטיבית יחסית , שהתקרבה יותר ויותר לקיים בארצות המתקדמות ביותר בעולם . בן גוריון החשיב פחות מדי את הספרות והאמנות . בקובץ יוחד מקום לאמנים , ליוצרים וליצירות התקופה . אמנים , כדרכם , מקדימים את המרד וביקורתיים הרבה יותר ממרבית בני זמנם . בשנות המדינה הראשונות בלטו שני סוגים של אמנים : שמרנים מגויסים ומהפכנים אנטי ממסדיים . על אלה , גם על אלה , נכתב בקובץ . מה המשמעות של סיום דווקא בתום עשור ? אין לכך תשובה חותכת . אולם מתוך דברי החוקרים הכותבים בקובץ זה , עולה כי בתום עשר השנים הראשונות היו נקודות צומת עקרוניות
|
|