|
|
Page:7
לבסוף יש להזכיר את הגברת הביטחון הפנימי ברחבי הארץ ואת צמצום פגעי שודדים , שהטילו מוראם על הכפרים ועל הדרכים . בסוף התקופה עלה עודף היבוא על היצוא של ארץ ישראל פי ארבעה בקירוב , והדבר מעיד על יבוא הון רב ממקורות שונים , יבוא שהיה , כמובן , גורם מדרבן מרכזי לצמיחה כלכלית ולעליית רמת הצריכה והשירותים . מובן שלא כל חלקי ארץ ישראל נהנו שווה בשווה מהתפתחות זו . היו אזורים כפריים , שכמעט לא חל בהם שינוי של ממש . לעומתם עבר האזור סביב יפו תהליך צמיחה מהיר במיוחד , בין השאר בשל התפתחות ענף ההדרים ליצוא . כמו בארצות דומות בשלבי התפתחותן הראשונים , התבטאה התמורה יותר בערי המסחר מאשר באזורים חקלאיים טהורים . 7 הכפר והאידיאולוגיה הציונית היישובים החקלאיים המשיכו בתקופה זו — כמו בשנות העלייה הראשונה — לזכות במירב תשומת הלב של הציבור היהודי הלאומי , חרף העובדה שרק כעשרה אחוזים מן היהודים בארץ ישבו בכפרים . עבודת האדמה נזדהתה עם יישוב הארץ , והיחס אליה היה לא רק כאל אחד ממשלחי היד אלא גם כאל מייצגת רעיון התחייה הלאומית . העדיפות המוחלטת , שהעדיפו מנהיגי הציונות את הכפר בבניינה של ארץ ישראל , לא היתה תוצאה של מחקר מעמיק במבנהו הכלכלי הרצוי של משק לאומי . דימויים על ענפי כלכלה , שבהם חבויה עוצמתה של האומה , שמהם צומחת דמות האדם הרצויה , או שהם מקור צמיחתה של תרבות לאומית — השפיעו השפעה מכרעת . איש לא חלק על הרעה , כי הכפר הוא יסוד בניינו של היישוב היהודי . הרומאנטיקה של עבודת האדמה מילאה תפקיד נכבד במיתוס הציוני , ובשאיפה לשוב אל הקרקע נשתלבו הצרכים הפסיכולוגיים של הפרט היהודי בצרכים ההתיישבותיים של התנועה הציונית , והדחפים למהפכה אישית פנימית נשתלבו בשאיפות לפתרון בעיית ההמונים היהודיים . המושבות בשנת 1904 טרם התאוששו רוב המושכות מן הזעזוע שעבר עליהן בשנת , 1900 כאשר הועברו בניגוד לרצונן מן החסות הנוחה של הברון רוטשילד לידיה הקשות של חברת יק"א . תהליך המעבר היה מלווה בכמה גילויים , שניראו תחילה קשים מנשוא . החמור מכולם היה המעבר ממערכת ההתייחסות הפילאנטרופית של פקידות הברון אל חברה שהונחתה בראש וראשונה על ידי שיקולים כלכליים . המתיישבים נוכחו מיד לדעת , כי מי 7 ראה ישראל קולת , אידיאולוגיה ומציאות בתנועת העבודה הארצישראלית ( עבודת דוקטור , האוניברסיטה העברית . (
|
|