|
|
Page:9
להוציא את האמת לאור בדרך של התמודדות חופשית ובלתי פוסקת בין האמת לבין השקר ; זהו החופש של בני החברה להחליף , ברוח סובלנית , ללא מורא ופחד ומתוך כיבוד האוטונומיה של כל יחיד , דעות והשקפות , ולשכנע זה את זה , כדי לייצב , לעגן ולפתח את המשטר הדמוקרטי " . ( בעי . ( 272 החלפת דעות כזו נחוצה גם בכל הנוגע לפסיקת בית המשפט . עם בית המשפט ניתן להתווכח , וניתן גם לנסות לשכנעו לשנות את פסיקתו , כל עוד ברור כי יש למלא אחר הפסיקה ללא עוררין . בלא הכרה זו הדמוקרטיה מאבדת את נשמתה . בהרבה סוגיות חברתיות ובעיקר במפעל זכויות היסוד " , הכתיב בית המשפט את הטון " ויצר מגילת זכויות לאדם . בית המשפט עיגן וביצר זכויות יסוד , כמו חופש הביטוי והיצירה , חופש ההפגנה , השוויון , חופש הדת , חופש העיסוק , שבלעדיהן לא ניתן לקיים חברה חופשית . תהליך זה כולל יצירת נורמות משפטיות ופירושן . קיימים יחסי גומלין מתמשכים ומשתנים בין הנורמה המשפטית ומעצביה לבין החברה . הנורמה המשפטית יכולה לדרבן תהליכים חברתיים ואף לשנותם . באותו אופן תהליכים חברתיים שונים ותוצאותיהם יכולים להשפיע על עיצובה של הנורמה , עיצוב בו נוטלים חלק כל בני ובנות החברה ( פרשת שניצר ( ע " ע . (( אחת מדרכי ההשפעה היא הביקורת , הוויכוח וההערכה . נראה כי לא פעם הביקורת נובעת מהציפיות אותן מגלם בית המשפט העליון . לעתים נראה כי בית המשפט נתפס כמי שיכול למצוא מזור לכל קושי חברתי , ולגלם בפסיקתו את כל הטוב והיפה , עד שהקשת בענן תשוב ותופיע בכל פעם , וזהב ייערם למרגלותיה . אלא שלא תמיד מצוי פתרון משפטי כזה בהישג יד . הפתרון המשפטי אינו מרפא את הכול , ואין הוא ניתן להגשמה בדרך בה נוטלים מן המדף מוצרים מן המוכן . הציפייה שמעורר בית המשפט היא סימן טוב , והאכזבה , יכולה להיות מוצדקת או לא לפי השקפת הקורא . העיקר אינו בכך . העיקר , כך נראה לנו , הוא בתמונה הכוללת העולה מהרשימות . לנו יש בית משפט מאתגר , בית משפט מחדש , לנו יש בית משפט הקורא להתמודדות של רעיונות , במסגרת פסיקתו . זהו בית משפט מוביל . זהו בית משפט מקשיב , מתרשם ומרשים . אין זה בית משפט הקופא על שמריו . מכאן תרומתו החברתית העצומה . מכאן חשיבותו . בהרבה מובנים בית המשפט הוא עמוד האש ההולך לפני המחנה . עצם הנכונות לחדש , מעוררת שאלות מצד מי שמבקש לשמור על הקיים , כמו גם מצד מי שמבקש לחדש יותר . אפשר להתווכח בדבר "צדקתו " של פסק דין זה או אחר . בעת הוויכוח ייתכן אפילו שנבין את היריב החולק , וייתכן שנגיע לידי מסקנה כי אפשר שהוא צודק לחלוטין . אבל קשה להתווכח על חשיבות מערך פסקי הדין בשלמותו . מערך זה כמוהו כמבחן אופי . אין אנו יכולים למתוח עליו ביקורת , שכן בה במידה הוא מותח עלינו ביקורת . במידה מסוימת , הוא משמש אבן בוחן למידת ערכו של הקורא . הוא בוחן את יכולתו להתמודד עם רעיונות וגישות שונות ברוח סובלנית , ללא דעה קדומה ומתוך נכונות לשכנע ולהשתכנע . זוהי הדוגמה אותה נותן בית המשפט העליון מדי יום , והיא עולה בעליל ממכלול פסיקתו . אם נמשיך דברים אלה שנאמרו כולם על משקל ביקורת - אמנם אוהדת - שכתב פעם א"א מילן , אנו מבקשים "להזהיר : " אם אתה יושב לקרוא בפסקי הדין , אל תהיה נלעג בסברתך שהינך יושב רק כדי לשפוט את טעמו או את אמנותו של בית המשפט העליון . גם אתה הוא העומד לדין . אתה יושב לשפוט גם את עצמך . אתה בוחן גם אם אתה ראוי לו . אתה בוחן את החברה בה אתה חי .
|
ישראל. הנהלת בתי המשפט
|