|
|
Page:42
הון וסוחרים אמידים . עם אלה נמנו בני הקהילה היהודית המקומית , וגם יהודים אשר היגרו למצרים באותה תקופה כחלק מרבבות הזרים אשר התיישבו בעריה של מצרים ברבע האחרון של המאה ה 9 ו . ככל שהלכו והתעצמו תהליכי המודרניזציה והחשיפה למערב , כן הל ך והתחזק מעמדם הכלכלי של היהודים כיחידים . כמו כן השתפר מעמד היהודים כקהילה במישור המשפטי ובקשריהם עם השלטונות . במקביל לחדירתן של נורמות אירופיות למצרים חלו שינויים בסגנון לבושם של בני מצרים , ובכללם היהודים בני המקום , שינויים שהתבטאו בעיקר באימוץ לבוש מערבי . פרטי הלבוש של תושבי הערים שיקפו לרוב את מעמדו הכלכלי החברתי של לובשם , וכמעט שלא העידו על השתייכותו הדתית . חרגו מכלל זה כוהני הדתות השונות , שפרטי לבושם הצביעו על מעמדם בהייררכיה של קהילתם הדתית . בעיצומו של תהליך מעבר זה , אשר התרחש בראש ובראשונה בעריה הגדולות של מצרים , הייתה הקהילה היהודית פלח קטן ביותר בכלל אוכלוסייתה של קהיר . בשנת 1897 גרו 5 , 501 יהודים בשכונת היהודים . יהודי קהיר כולה מנו באותה שנה 11 , 608 איש . במצרים כולה חיו באותה שנה 25 , 200 יהודים , מיעוט קטן בתוך אוכלוסייה של כמעט עשרה מיליון תושבים . עם זאת , התיישבותם באזורים מסוימים , דתם ומנהגיהם הנבדלים , עיסוקיהם וכן יחסו של הרוב המוסלמי אליהם הבליטו את נוכחותם במצרים . מאז סוף המאה _ה , 19 במקביל לפיתוחה המואץ של קהיר , הל ך וגדל מספרם של היהודים אשר עקרו משכונת היהודים אל הרבעים החדשים של הבירה . הראשונים היו בעלי האמצעים , כגון משפחות מוצירי . קטאוי וסוארס . בעקבותיהם עקרו לשכונות החדשות גם משפחות משכבות הביניים . עדות למגמה זו ניתן למצוא בדבריו של אחר מרבני הקהילה . הרב רפאל אהרן בן שמעון : ברחוב היהודים בנויים לתלפיות עשרה בתי כנסת גדולים ומפוארים . ואולם בשנים האחרונות לרגל הרחבת העיר ומגרשיה ורחובותיה , רוב אנשי העיר [ ... ] יצאו מ _[ ה ] רחוב המיוחד ליהודים , וקבעו דירתם בפרווארי העיר אשר רחובותיהם מרווחים ונקיים ואווירם צח . וגם שם בנו להם בתי כנסת , כלולים בהדר ויופי . תהליך זה גרר שינויים מהותיים הן במראה והן בתפקוד של הקהילה בשכונת היהודים . בתים רבים עמדו בשממונם , והעזובה ניכרה בסמטאות ובמבנים . מנהגים כגון אמירת סדר _התואחיד הלכו ונעלמו . מדי שנה . בליל ראש חודש ניסן . היו יהודי קהיר מתכנסים בבית הכנסת המרכזי שבשכונת היהודים ונושאים תפילות ומזמורים מיוחדים . מנהג זה היה נפוץ בקהילות רבות של יהודים במזרח המוסלמי , אך נראה שזכה למתכונת מיוחדת במצרים . יש המייחסים את התקנת סדר התואחיד לנגיד אברהם , בנו של רמב"ם . על פי הנוהג המקומי . לאחר סיום קריאת פרשת השבוע היו המתפללים פוצחים במסכת של פיוטים . בתום כל שורת פיוט בעברית הייתה זו מושרת בתרגום לערבית . בחצות היה החזן הראשי פותח בקריאת סדר התואחיד , שבמרכזו דברי הערצה לגדולתו של האל . נוסח התפילה עצמו היה כתוב בערבית , והיו משולבים בו קטעים שמקורם מוסלמי . בהתייחסו למניעים העומדים מאחורי נוהג זה ולמצב בתקופתו , שעה שרוב
|
|