|
|
Page:37
חוקרים אשר התמקדו בהיסטוריה האורבנית של קהיר , כגון אליהו אשתור וגינט אבו לוע'וד , הצביעו על מנהגם של בני מיעוטים דתיים ואתניים להתרכז בשכונות מיוחדות . מנהג שנמשך עד לראשית המאה העשרים . את ההסבר לכך הם תלו בחשיבותו של הפולחן הדתי , בנטייה הכללית להעדיף את קרבתם של בני דתם וכנורמה המקומית הכללית לדור באזורים הסמוכים לגרעין המשפחתי . בהתייחסה לכך ציינה אבו לועיוד : בעיר שלפני העידן התעשייתי לא ההכנסה אלא החלוקה האתנית — בהתאם לקריטריונים של דת ומוצא — הייתה הבסיס למעמד חברתי . לתעסוקה ולמקום מגורים בתוך _הקהילהנ [ ... חלוקת האוכלוסייה בתוך העיר נקבעה על פי עקרונות חברתיים יותר מאשר על פי היבדלות כלכלית . אף שחלוקה כלכלית הייתה לרוב פונקציה של זהות חברתית . תיאור כללי זה תואם את דפוסי ההתיישבות של היהודים בשכונת היהודים . בדרך בלל נתרכזו מגורי היהודים סביב בתי התפילה ומוסדות הקהילה . לפי עדותו של ההיסטוריון המצרי אל מקריזי נמצאו בשכונת היהודים בימיו ( הוא חי בשנים ( 1442-1364 חמישה מתוך ששת בתי הכנסת אשר היו בקהיר . לריכוז יהודי זה היו כמה יתרונות : הזקנים יכלו לעמוד בזמני התפילה בלא מאמץ מיוחד , וכל בני הקהילה יכלו להשיג סמוך למגוריהם מזון כשר , ובעיקר בשר . בשנת 1517 כבשו העותימאנים את מצרים . מאז , במשך כ 400 שנים . הייתה מצרים פרובינציה באימפריה העות'מאנית . עם התבססות השלטון העות'מאני במצרים נהנו היהודים ממעמד מוגן בחוק , בדומה למעמדן של קהילות יהודיות במקומות אחרים ברחבי האימפריה . היה בכך שיפור לעומת מצבם תחת השלטון הקודם . הממלוכי . והדבר אפשר את שגשוגה של הקהילה . רבים מהמאפיינים , המסורות ודפוסי התעסוקה וההתארגנות של יהודי מצרים עוצבו כך שיתאימו למסגרות השלטון והחוק העות'מאניים . בסוף המאה ה 6 ו כבר בלט חלקם הגבוה של בני העדה היהודית במנהל הפיננסי העות'מאני של מצרים . במאה ה 8 ו ניצלו היהודים את התפתחות הסחר הבינלאומי במצרים . סוחרים גדולים מקרב בני העדה פיתחו קשרי מסחר ענפים , בעיקר עם פירמות בצרפת ובאיטליה . חלקם של היהודים בלט הן בקרב הסוחרים והן בקרב חלפני הכספים , הבנקאים , המלווים בריבית וגובי המסים . לאורך מרבית שנות השלטון העותימאני נהנו יהודי מצרים מיציבות ומאוטונומיה בניהול חייהם הקהילתיים . בדרך כלל הם גם נהנו מביטחון אישי , אם כי ישנם תיאורים של פגיעות ביהודים והטלת הגבלות שונות עליהם . התחזקות מעמדם הפיננסי של בני המיעוט היהודי ליותה לעתים בפרצי שנאה ואלימות מצד בני הרוב המוסלמי . תושבי שכונת היהודים בדומה לשכונות אחרות שהיו בהן ריכחים גדולים של יהודים כך גם בשכונת היהודים דרו בכפיפה אחת רבניים וקראים . בשנת 1917 נמנו בשכונת היהודים 5 , 379 יהודים , מהם 4 , _? 83 רבניים ו 1 . 096 קראים . שתי קהילות יהודיות אלה כללו 91 _^' 0 מכלל יושבי
|
|