|
|
Page:12
התלכדה דמותו של הרי"ד כמחבר וכסופר עם איש ההלכה לצורך תיאור הכרתו ותודעתו של טיפוס זד ., הוא דחה מכול וכול את הקבלה והחסידות ( בבחינת מאפיינים של איש דת , ( שכן אין הן מתיישבות עם עולמו של איש ההלכה , והן אף מאיימות על קיומו הרוחני . ג . ההשלכות הפסיכולוגיות של ההכרה הטהורה ( סעיפים י-יב . ( כאן עמד הרי"ד על תכונות האופי וההשלכות הנפשיות והחברתיות הנגזרות במישרין מהמבנה האידאליסטי הקיצוני של ההכרה ההלכתית . מההכרה ההלכתית נגזר סוג מובחן של אישיות . איש ההלכה מוצג כטיפוס של אישור עצמי מוחלט , הפועל לפי עקרונות מוצקים ומוחלטים , וכדמות שהפשרה והחלקיות זרות לה . על כן מדובר בטיפוס בודד , חסר גמישות פוליטית וחברתית , שהחברה איננה מסוגלת לעכל אותו . טיפוס זה איננו סובל דתיות מסוג אחר , כגון המיסטיקה ותפיסת הצדיק שלה . ההכרה של איש ההלכה מעצבת אפוא אישיות מוגדרת בעלת קווי אופי חדים וקיצוניים . חלק שני : היצירתיות ד . היצירתיות של 'איש ההלכה' ( סעיפים א-ג . ( החלק השני מוקדש להצגת איש ההלכה כטיפוס יצירתי-אסתטי . הרי"ד נתן דעתו על הגורמים ועל התכלית המניעים את איש ההלכה ביצירת 'חידושי תורה , ' באישור שמקבל העולם ההלכתי הפנים-הכרתי מאת העולם החושי-האיכותי וביצירה מחודשת של אישיותו של איש ההלכה . כאמור , החלק השני של ' איש ההלכה' מתייחד מהחלק הראשון בכך שהתאמת המערכת ההלכתית האידאלית לעולם החושי החוץ-תודעתי ( ה'ראליזציה של ההלכה ( ' היא גורם מנחה בפעילות היצירתית של טיפוס זה . להתאמה זו אין מקום בהתרקמות המבנה ההכרתי הטהור של איש ההלכה אלא רק בשלב הביקורתי , בהופעתה של התודעה . בחלק הראשון עסק הרי"ד באופן בלעדי בהכרה וכאישיות שהיא מעצבת , ואילו בחלק השני הוא נדרש לרצון התכליתי של איש ההלכה ולפעילות היצירתית-האסתטית שלו . לפיכך המונח הלכה איננו מתמצה בחלק השני של 'איש ההלכה' במובן ההלכתי האידאלי מבית בריסק , והוא מקבל מובן גם של הלכה ממשית-מעשית . עם זאת עדיין שליט בהכרתו ובתודעתו של איש ההלכה המובן האידאלי של הלכה , והרי"ד רמז לקורא המבין , כי פיתוחן
|
|
|