|
|
Page:29
שרידים יהודיים מלאחר החורבן ועד מרד בר כובבא שישים וחמש השנים שבין חורבן הבית השני לבין דיכוי מרד בר כוכבא , ניתנות אך בקושי לאיכחון ארכאולוגי . גם את תקופת המרד אין לזהות בדרך כלל , אלא על פי מימצא של מטבעות המרד ( ראה להלן . ( מבחינת טיבם מאופיינים השרידים על ידי המשכיות מימי הבית השני , הן בארכיטקטורה הן בכלי היום יום . לפיכך אין כמעט סיכוי לאתר שכבות יישוב מתקופה זו באזורים יהודיים שלא נפגעו , או נפגעו אך מעט במרד , כגון הגליל , וזאת משום שבאזורים אלה נתקיימה רציפות יישובית מאז קימומם אחרי המרד הראשון , למשך שנים רבות , לעתים עד התקופה הביזאנטית . קל וחומר שאין ייחוד לתקופה זו במימצאים שנתגלו בערים הנוכריות או הערים המעורבות . רק ביהודה , איזור שנפגע הן בימי המרד הגדול הן בימי מרד בר כוכבא , אפשר היה לאבחן מימצאים המשתייכים לתקופה שבין שתי המרידות . ואכן מימצאים אלה דומים כמעט ללא הבדל , למימצאים מסוף ימי בית שני . השרידים המובהקים ביותר מתקופה זו הם נרות חרס מעוטרים , העשויים בדפוס ובתבנית , התקופה הרומית המאוחרת 324-70 לספירה תקופה זו מצטיינת , כאמור , באופי הרומי ההלני אשר שרר בא ^ ובמזרח כמעין ' קוי ? ה' תרבותי . להתהוות מציאות זו סייע חיסולן של המסגרות הלאומיות של היהודים 70 ) לספירה ) והנבטים 106 ) לספירה . ( למרות זאת שמרו המיעוטים האתניים דתיים על ייחודם התרבותי במקום מושבם . היהודים נתרכזו , בעיקר לאחר מרד בר כוכבא , בגליל , בגולן , בדרום הר יהודה ובשולי הר יהודה במזרח ובמערב . השומרונים התפשטו בהדרגה ממרכזם בסביבות שכם לשפלה , לעמק החוף ולכיוון בית שאן . המאמץ לקיים את הייחוד התרכותי דתי הוא , קרוב לוודאי , הסיבה למיעוט הקמתן של ערים גדולות ( poleis ) בתחום מושבם של היהודים והשומרונים , שהרי ערים אלו ייצגו והפיצו את אורח החיים הנוכרי הלני . עם זאת נראה שהמיעוטים קבלו בברכה וברצון כל חידוש הנדסי או תרבותי , שהיה בו משום תרומה להעלאת רמת החיים של הציבור או הפרט , אם לא היו חידושים אלה פוגעים בערכים המקודשים של הדת או מסורת האבות . אולם עניינים אלה נכונים בעיקר לימים שאחרי מרד בר כוכבא . בתקופה שלאחר חורבן ירושלים ועד מרד כר כוכבא עדיין מוצאים אנו שרידים המעידים על היישוב היהודי ביהודה , המתאושש מן השואה האחת ומכין עצמו למאבק מחודש .
|
|