|
|
Page:25
מבוא — איפיונה של התקופה וחלוקתה הכרונולוגית התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזאנטית , למן חורבן בית שני ועד הכיבוש המוסלמי , הן תקופות עשירות ביותר במימצא ארכאולוגי ואמנותי . הסיבות להישרדות המרשימה של המימצאים הן הרמה הגבוהה של הבנייה , ציבורית כפרטית , ותפוצתם חסרת התקדים ( בעיקר בתקופה הביזאנטית ) של יישובים — ערים , כפרים ואחוזות — על פני הארץ כולה . שפע המימצאים , שיש בו ברכה רבה לחוקר , מעורר , מטבע הדברים , גם קשיים גדולים בבואנו לאפיין את התקופה ולחלקה לתקופות משנה , שכן הגיוון וריבוי הפנים עושים את מלאכת ההכללה למשימה שקשה להצליח בה . חוקרים לא מעטים ניסו לחלק את התקופה הארוכה שאנו דנים בד , לתקופות משנה אחדות ' . יתרונותיה של חלוקת המשנה מובנים מאליהם , שכן באופן כזה אפשר לסווג כרונולוגית מימצאים חומריים ולשייכם לפרקים היסטוריים ידועים , או לרבדים מוגדרים של תולדות התרבות . לצורך חלוקה פנימית זו ביקשו להסתייע באמצעים מתחום הטכנולוגיה , הארכיטקטורה , העיצוב האמנותי והתפתחות צורות כלי החרס היום יומיים ; האחרונים , בגלל השימוש הנרחב בהם והעובדה שהם מצויים בכל אתר בכמויות רבות , הפכו כלי עבודה ראשון במעלה בידי הארכאולוג . אך דומה שלפי שעה טרם הוכיחו חלוקות משנה אלה את תקפותן . לפיכך רשאים אנו לחלק את פרק הזמן למן החורבן ועד סוף השלטון הביזאנטי לשתי תקופות ארכאולוגיות בלבד : התקופה הרומית המאוחרת והתקופה הביזאנטית . התקופה הרומית המאוחרת מתחילה בשנת 70 לספירה , עם חורבן בית המקדש ונפילת ירושלים ויהודה — אף כי יש המעדיפים את שנת 135 עם דיכויו של מרד בר כוכבא . מובן מאליו שאין לתחום תקופה ארכאולוגית , וכמוה תקופה היסטורית , בתאריך חד ומוגדר ( אלא אם כן מדובר בשואת טבע או בחורבן מוחלט מעשה ידי אדם ;( מכל מקום כוונתם של התוחמים והמגדירים ברורה : הם מחפשים סימן דרך ראה לדוגמא דיונו של ואצינגר ; pp . 79- 116 C . Watzinger , DenkmalerPalastinas , // , Leipzig 1935 , אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל , א-ב , ירושלים תשל"א ( להלן : אנציקלופדיה לחפירות ) לוח כרונולוגי לתקופות ההיסטוריות , לפני עמ' . 1 ההצעה של מחברי הלוח לחלק את התקופה הרומית המאוחרת בחלוקת משנה סביב שנת 180 ( שנת מותו של הקיסר מרקוס אורליוס ) אינה עומדת בפני הבקורת . נסיק לחלק את התקופה לפי ק ריטריונים היסטוריים כלליים ובעיקר על פי ההתפתחות הפנימית של מצב היהודים בארץ ראה גי אלון , תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד , א , תל אביב תשי"ט , עמ' . 13
|
|