|
|
Page:8
כולו . שלוש מאות השנים , מאז הונף נס המרד במודיעין 167 ) לפה"ס ) ועד המפלה הגדולה של מרד בר כוכבא בביתר 135 ) לספירה . ( הם שרשרת ארוכה של מאבקים ומלחמות של הלאומיות היהודית האקטיביסטית , שניזונה אידיאולוגית מרעיון 'הקנאות' והדבקות בתורת ישראל . המחקר המודרני לא הדגיש מספיק את ערכיותה המיוחדת של התקופה החשמונאית במסגרת ההיסטוריה של הבית השני . תשומת הלב העיקרית של החוקרים הופנתה לבעיות הנוקבות של העידן הרומי ולצמיחת הנצרות . אפרון הוא אחד המלומדים הבולטים , שביקשו לחשוף את תרומתו המיוחדת של העידן החשמונאי . הוא הולך בדרך שהתווה גדליהו אלון , בקוראו תיגר על מגמות המחקר מבית מדרשו של המלומד הגרמני יוליוס ולהאוזן . אלה ביקשו להציג את היהדות החסידית והפרושית כ'כנסייה דתית' המנוכרת לחיים הממלכתיים ולשאיפות הלאומיות של שליטי החשמונאים . לפי אותה תפיסה , שיתפו החסידים פעולה עם יהודה המקבי רק במשך זמן קצר בלבד , בימי תוקפן של גזרות אנטיוכוס אפיפאנס , ולאחר ביטולן נטשו , כביכול , את מחנהו ולא הזדהו עוד עם המרד . הם תוארו במתנגדיה המובהקים של הממלכה החשמונאית , וכמי שחתרו בעקיבות תחת יסודותיה עד שהשיגו את מבוקשם עם ביטולה בזמן הכיבוש הרומי של פומפיוס . אפרון עשה רבות לקעקע את התאוריה הזו , שעלתה כפורחת באירופה של המאה הי"ט על רקע התפשטות האידיאולוגיה של הפרדת הדת מהמדינה . הוא מוכיח את ההפך הגמור , כלומר שהחסידים ויורשיהם הפרושים לא היו מנוכרים כלל ועיקר לממלכת החשמונאים , אלא שאפו ליטול חלק פעיל בהנהגתה , בחיים הציבוריים והמדיניים . לפי גישתו , מדינת החשמונאים נוסדה על בסיסה של מעין 'אמנה' ( מושג המוכר מימי עזרא ונחמיה ) המושתתת על העקרונות הדתיים ההולמים את התפיסה הפרושית והמשתקפים בעיקר בספרות התלמודית הארץ ישראלית . בדומה לגדליהו אלון , מעלה גם אפרק את חשיבותם של המקורות התלמודיים בחקר התקופה החשמונאית . בניגוד גמור לדעות הרווחות באסכולות התאולוגיות הנוצריות למיניהן ובאסכולה הפילולוגית הקלסית בנוגע לקורפוס המקורות הזה , הוא מעלה על נס את העובדה כי בית חשמונאי נזכר בהם בדרך כלל לשבח , ובפרט במסורות הארץ ישראליות . במחקריו הוא עומד על השוני המהותי בין קטעי המידע העולים מהתלמוד הירושלמי והמסורות הארץ ישראליות השונות ובין אלה העולים מהתלמוד הבבלי והמסורות התלויות בו . לשיטתו , עדיפות המסורות הארץ ישראליות בולטת לעין ברוב הסוגיות ההיסטוריות ( כמו לדוגמה יחסי המלך ינאי והפרושים , ( אם בגלל קדמותם ואם בגלל הקרבה הגאוגרפית לזירת ההתרחשות . למסורת התלמוד הבבלי , שהיא רחוקה בזמן ובמרחק , נשתרבבו שיבושים ונופך אגדי רב . אך בגלל האוטוריטה הדתית הרבה של התלמוד הזה , נטו חוקרים רבים להמעיט מערכה של המסורת הארץ ישראלית . כיום הולכים ומתרבים קולות ההסכמה לשיטה שנוקט אפרון , והיא הולכת ונהיית מקובלת בהתייחסות של המחקר המודרני למקורות . בחקר התקופה החשמונאית נמשך אפרון מאוד לעיון בספר דניאל , המבטא לדעתו נאמנה את שאיפותיהם המשיחיות של החסידים המורדים שתמכו ביהודה המקבי .
|
אוניברסיטת תל אביב. בית הספר למדעי היהדות
|