|
|
Page:7
הקדמה תרומת יהושע אפרון לחקר תקופת בית שני תקופת בית שני — העשירה בתופעות של התקוממות נגד שלטון זר , העומדת בסימן של עצמאות יהודית מדינית בא ^ ישראל ושל יצירה רוחנית ופלורליזם חברתי ודתי — הטביעה את חותמה על תולדות עם ישראל לאורך ימים . במהלך תקופה זו נכנסה היהדות לראשונה בתולדותיה תחת כנפיהם של משטר ותרבות המעוגנים מחוץ לעולם המזרחי . כך נוצר עימות תרבותי , חברתי , דתי וצבאי בין דפוסי החיים היהודיים ובין אלה המיוצגים על ידי השלטונות ההלניסטיים והרומיים . יהודי ארץ ישראל הפכו ממיעוט כנוע תחת עול השלטון היווני לגורם פעיל מבחינה מדינית וצבאית , שהשכיל למלא את הווקום הפוליטי שנפער זמנית בץ שקיעת הממלכות ההלניסטיות לבין עליית קרנה של האימפריה הרומית . אורך ימיה של המדינה החשמונאית שנוסדה אז היה מוגבל , אולם השפעתה על דיוקנה של היהדות היתה רבת אנפץ . סוד כוחו של המרד החשמונאי היה נעוץ בתנועה של חסידות עממית לוחמת , אשר הצמיחה מקרבה את הפרושים , שפעלו בין כתות וזרמים שונים עד חורבן הבית . ממשיכי דרכם של אלה היו החכמים , אשר תפסו את ההנהגה העצמית תוך ליכוד החברה . הם שרקמו את התורה שבעל פה בהלכה ובאגדה כאחד , והם שערכו אותה בספרות התלמודית , אשר עיצבה את היהדות לדורי דורות . אין פלא שתקופה זו , אשר במהלכה צמחה גם הנצרות , מיקדה את תשומת לבם של היסטוריונים יהודים ולא יהודים כאחד . המקורות המגוונים של התקופה , יהודיים ונוכריים , ספרותיים וארכיאולוגיים , יצרו מטבע הדברים כר נרחב להשקפות שונות בפרשיות רבות , מהן גם כאלה השנויות במחלוקת חריפה בין החוקרים . הפרק החשמונאי בהיסטוריה של תקופת בית שני , שלו הקדיש יהושע אפרון את עיקר הגותו המחקרית , היה אפוא פרק גורלי ומכריע בקיום היהדות ובעיצוב אופיה . פרק זה חשוב גם להבנת הנצרות הקדומה וראשיתה . לא בכדי הפכו 'המקבים' לדמויות מופת נוצריות ולמקור השראה של רעיון 'המרטיריות . ' מנקודת מבט יהודית לאומית , יצרה המדינה החשמונאית בארץ ישראל מציאות דמוגרפית לאומית חדשה , שבזכותה נתבסס היישוב היהודי עד שהפך לכוח לוחם רב חשיבות ולגורם מדיני מרכזי באזור
|
אוניברסיטת תל אביב. בית הספר למדעי היהדות
|