|
|
Page:2
' מסתבר , ' או 'נראה לי , ' שהן לעולם סימן לחוסר הוודאות שבמסקנותיו , הנחשפת לקורא בגילוי לב אופייני . והנה , דרכו של ליכט במדע ובהוראה קשורה בראש וראשונה בדמותו האנושית . כמי שחונן באמפתיה עזה לזולת , היה לו חשוב להבין אותו , לשמוח בסגולותיו , למחול על חולשותיו , ומעל לכל , לעזור לו . הוא החשיב מאוד את שליחותו של הפרשן כמשרת הציבור . לשמחה היה לו כשהעותק של הדוקטורט על מגילת ההודיות שנתן לספריה הלאומית , נתבלה תוך שנה מרוב שימוש . ובמובן האישי , דבר לא ריגש אותו יותר מההכרה שתלמידים מתחילים לחשוב , ולא היתה לו זכות גדולה יותר מאשר לסייע להם בתהליך זה . אכן , מורנו היה , לאו דווקא במובן זה שלימד אותנו נושא מוגדר , או שהנחיל לנו מיתודה מסוימת , אלא בכך שעזר לנו למצוא איש את דרכו וללכת בה בביטחה . וזאת מבלי לעמוד על דעתו שלו בסוגיות העומדות על הפרק , כי איש עניו היה , ושיקולי יוקרה היו זרים לו . צניעותו המיוחדת באה לידי ביטוי מובהק בדרכו כפרשן . לעולם ראה עצמו כמי שכפוף לתופעות שבא לבחון , ובקפדנות נשמר מכל דבר שדבק בו שמץ של כורח השיטה . הנתונים דיברו אליו במישרין , הודות לאינטואיציה עדינה וגישה מעשית מאוד לעולמנו . בדרך זו הציע את תשובתו שלו לשאלה המפורסמת על שום מה סוכה בחג האסיף : הרי בזמן החג מתמלאים מרכזי העליה לרגל המוני אדם , ועל כן אין ברירה : החוגגים הבאים ממרחקים 3 צריכים סוכה כדי להתגורר בה באופן ארעי , למשך זמן החג . שיקול זה נסמך על מה שידוע לנו על מנהגם של אנשי ספרטה שביוון , ובעזרתו פותר ליכט בעיה על פי צורכיהן המעשיים של הבריות , וזאת בהיגיון חד אך בריא , שאיפשר לו להיפטר מהשערות מוכנות מראש שלא היתה בהן תועלת . לתשומת לב מיוחדת ראוי השימוש בנתונים ההשוואתיים : ליכט לא שאל איפה ניתן למצוא פרט המקביל לנתון שלפניו . שאיפתו היתה להגיע לחומר שיאפשר לראות איך המערכת פועלת בכלל ; וביחוד , אילו בעיות היא מעוררת בחיי יום יום , ואיפה כואב לאנשים . רגישותו לבעיות האדם ניכרת מאוד בדיוניו בתחום האמונות והדעות הבאות לידי ביטוי במקרא . דיונו האנציקלופדי ב'צדק , צדקה , צדיק , ' פותח — ואיך יתכן אחרת כשהוא הכותב ? — במעשיו של האדם הצדיק , ומסתיים בצדקת האל , ובפקפוקים בצדקה זו . מלכתחילה הוא קובע לאמור 'בשאלה מה הוא הצדק אין בעלי המקרא עוסקים , כי בעיניהם הוא דבר המובן מאליו . לפיכך קשה לנו לעמוד על מושג הצדק המקראי . הוא נבדל ממושג 4 הצדק שלנו , אך ההבדל דק ואסור להפריז בו' . אופייני לליכט הוא הצירוף של טענה כללית ובטוחה מזה והסתייגות זהירה מזה , באופן שהבהיר מיד עד כמה עדינה בעית ההגדרה . אותה עדינות הניסוח אתה מוצא שוב בדיונו על שאלת צדקת האל במקרא . בערך 'שכר ועונש' כתב כי 'אמנם ידוע לבעלי המקרא שאין ההנהגה האלוהית הצודקת ( צדקת האל , תיאודיציה ) ניכרת תמיד בקורותיהם של בני האדם . אבל בדרך כלל הם מצליחים להשתכנע 3 הערך 'סכות , חג הסכות , ' אנציקלופדיה מקראית , ה , ירושלים תשכ"ח , עמ' , 1045-1037 במיוחד עמי . 1042-1041 4 הערך 'צדק , צדקה , צדיק , ' אנציקלופדיה מקראית , ו , ירושלים תשל"ב , עמ' , 685-678 במיוחד עמ' . 678
|
אוניברסיטת תל אביב. בית הספר למדעי היהדות
|