|
|
Page:11
ולדבריו המניע העיקרי לתרגום , היה למנוע מן היהודים את הטיעון , המלווה לא פעם בלעג , שהנוצרים מתבססים בפולמוסם על נוסחאות שגויות של המקרא . תוך כמה מאות שנים הפך תרגום זה , המכונה " וולגטה", לטקסט הלטיני המקובל של הכנסייה , ובכך השפיע השפעה עצומה לא על הדת בלבד , אלא גם על השפות והספרות של מערב אירופה 15. די לנו בעדויות אלו כדי להצביע על רגישותם של אבות הכנסייה להשכלתו של הנוצרי המתווכח עם היהודים . אם נצרפן לסיפור שנשתמר בתוספתא , שנערכה קרוב לזמנו של אוריגנס , הרי מפגש היהודים עם הנוצרים מסביב לפסוקי המקרא ייראה בעליל . בפרקים הבאים נביא דוגמאות נוספות למפגש ולעימות הפרשני הזה . ואמנם , העיסוק בהשוואה בין הדרשות של היהודים לבין הדרשות של הנוצרים , בשלהי העת העתיקה , שכרו בצדו . יש בו כדי להאיר את הריטורי - קה של חז"ל לעומת הריטוריקה הגבוהה של אחדים מאבות הכנסייה . יש בו כדי להעמידנו על כיווני פירוש שונים לאותו פסוק מקראי , לעתים בגלל עימות רוחני ישיר , ולעתים בגלל עמדותיהם התיאולוגיות השונות . ואחרון אחרון , יש בו כדי להעשיר את קריאתנו ולימודנו במקרא - ויהא זה שכרנו . זאת ועוד : חיי היהודי ותורתו הם חלק בלתי - נפרד מחייהם ומתרבותם של העמים אתם חיינו , בארצנו ובארצותיהם . מוריי הדגולים בבית המדרש לרבנים באמריקה הדגישו את חשיבות ההעמקה בתורתנו , תוך ניסיון אמיץ להאירה באור היצירה של העמים שסובבו וסובבים אותנו , בבחינת " תאחוז בזה , וגם מזה אל תנח את ידך". מי ייתן ומקצת מזה עלה בידי . כעת לא נותר אלא להתוות את דרכנו בחיבור שמונח לפניך . ב , דרכנו במדרכה חז ל ובאבות - הכנסתה כל אחת מארבע הגישות ששירטטנו לעיל תמצא את מקומה אף בגישתנו שלנו לחומר , ואם נוכל להוסיף להן פנים חדשות , הרי זה כיוון שמכוחן אנו באים . עם זאת , השאלות הראשונות שנעלה הן שונות , ומטרתן היא בעיקר לחשוף את תשתיתן של התפיסות הפרשניות והדרשניות של שתי הדתות , ופחות להעמיד על השפעות הדדיות או על דרכים פרשניות - שוות או שונות . בדרך זו הלכנו בשני מאמרים באנגלית ( עיין הערה 12 לפרק הראשון ) , שהיוו מסד לספר זה . בפרק הראשון ננסה להשקיף על מכלול היצירה של חז"ל ושל אבות הכנסייה , ונתמקד בטענת הבלעדיות והסגוליות של כל אחד מן הצדדים . בפרק ב' נעבור לדרכי המדרש ששימשו את שתי המסורות , וכאן יהיה עלינו להבחין בין שני דברים שונים בתכלית : האחד הוא המידות הפרשניות , שבאמצעותן פיענחו את הכתוב , והשני הוא אותן הדרכים הריטוריות בהן
|
|