|
|
Page:27
ג . כלכלת הארץ את כלכלת הארץ קובעים תנאיה הגיאוגראפיים הטבעיים של ארץ ישראל : ( א ) ממדיה המצומצמים ו ( ב ) רבגוניותה י ( ג ) מקומה בין ארצות תרבות עשירות וגדולות ( וראה מפה . ( 4 . 1 החק לאות הוצאת מזון מן האדמה היתה ענף הכלכלה הבסיסי של רוב הארצות בימי קדם , וכך גם היה בארץ ישראל . לא רק תושבי הכפרים התפרנסו מחקלאות , _כי אם גם רבים מאוכלוסי היערים / והאיכרים היו רוב מניינם ורוב בניינם של יושבי הארץ . החקלאות היתה בעיקר חקלאות בעל , כלומר , ללא השקאה . בכך צד של יתרון וצד של חסרון ו שלא כמצרים ח ובלי ארץ נרחבים במיסופוטאמיה , שאינם אלא מדבר וכל פוריותם היא פרי ניצולם של מימי נחרותיהם בידי האדם , אפשר לזרוע בארץ ישראל ולזכות ביבולים טובים הודות למתת שמים , היורדת בצורת גשמים וטל . ואולם , לא זו בלבד שהגשמים מצטמצמים בעיקר לעונת החורף ואינם יורדים בכל חלקי הארץ במידה שווה , אלא גם רבות למדי שנות הבצורת , שבהן אין הגשמים מספיקים ברוב חלקי הארץ . שנות בצורת ורעב עוברות כחוט השני בכל קורותיה של ארץ ישראל בימי קדם , ולא אחת אירע , שחלק מן האוכלוסייה היה אנוס לנטוש את אדמותיו ולבקש מקלט במצרים , הנהנית מאספקה קבועה של מים מן הנילוס . רק חלקים מעמק הירדן , ובמיוחד חלקיו המזרחיים , המבורכים במעיינות וביובלים הנשפכים אל הירדן , היו אזורי השקאה בתקופות קדומות . רק בחלקים אלה איפשרו המים , האדמות הפוריות 2 ו ראה ד' אשבל , האקלים בארץ ישראל ושכנותיה , תל אביב תש"ח . ים תיכוני , והשנה נחלקת לעונת גשמים ולעונה יבשה , לחורף ולקיץ . החבלים הצפוניים הם בדרך כלל גשומים יותר , וכמות המישקעים השנתית פוחתת והולכת ככל שמרדימים באיזור הנגב . עם זאת יש השפעה רבה גם לגובה האיזור מעל פני הים ולמידת ריחוקו מן הים . מישור החוף זוכה בכמות מישקעים גדולה : קרוב ל 1 , 000 מ"מ ממוצע שנתי בחוף הפיניקי , 600-500 מ"מ בשרון , ורק למן סביבת עזה דרומה פוחת הממוצע השנתי בצורה תלולה . רכס ההרים המרכזי זוכה לכמות הגשמים הגדולה ביותר : עד 2 , 000 מ"מ בלבנון , עד , 000 ו מ"מ ויותר בגליל העליון , 800-700 מ"מ בהרי אפרים ו ם 700-60 מ"מ בהרי יהודה . הרי הנגב זוכים לממוצע שנתי של 250-200 מ"מ , ואילו באותו קו הרוחב הגיאוגראפי ברמת הנגב הכמות השנתית היא 80-70 מ"מ בלבד . כמות הגשמים קטנה מאוד בשקע הירדן העמוק , ובייחוד בדרומו . במרכז בקעת הלבנון כמות הגשמים היא 400-300 מ"מ , באיזור בית שאן — כ 300 מ"מ , ביריחו 100 — מ"מ , ובערבה שמדרום לים המלח היא קרובה לאפס . העלייה התלולה לרמת עבר הירדן שוב מביאה לעלייה ניכרת בכמות המישקעים השנתית : בהרי השריון והחרמו ן — עד 1 , 500 מ"מ , בבשן 700-500 — מ"מ , בצפון הגלעד 900-800 — מ"מ , בדרום הגלעד 600-500 — מ"מ , ובהרי מואב 450-400 — מ"מ . בגלל גובהם הרב של הרי אדום הדרומיים גם שם כמות המישקעים היא 400 מ"מ ומעלה .
|
|