sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:342

שפה חדשה – שמחת הרכישה , חרדת האובדן סמי מיכאל ב1949– הגעתי מעיראק לישראל ואני בן . 23 בעיראק היתה שפת הכתיבה והדיבור שלי ערבית , ואילו שפת הקריאה היתה אנגלית , ודרכה התוודעתי לאוצרות הרוחניים האוניברסליים . שלא כרוב הסופרים והמשוררים שבאו לארץ–ישראל לפני קום המדינה , לא הכרתי את השפה העברית החילונית בארץ מוצאי . בבגדאד למדתי שיעורי תנ"ך אחת לשבוע , עד כיתה ו' בלבד , ובמרוצת השנים מה שקלטתי בילדותי הלך והיטשטש כי צמחתי , כמו מרבית בני מעמדי , בבית חילוני . רק פעמים ספורות ביקרתי בבית כנסת , מתוך סקרנות . לא זכור לי שראיתי מימי את אבי או יהודי אחר ברחוב שגרתי בו מניח תפילין או מתפלל . כבן לדור השייך לתקופה שבין שתי מלחמות העולם , שהשקפת עולמו עוצבה תוך מהומה זוועתית , אלוהים נראה לי כעריק שנטש את משמרתו . ההיאחזות בדת דמתה בעיני לשימוש בקמע לשם הדברת מלריה . בימים ההם , בעיראק , בהעדר תודעה ציונית רחבה , השפה העברית , לדידי , היתה כלי של אמונה שהנחילה לבני דורי אכזבה בשל קוצר ידה . רק לאחר זמן גיליתי כי בארץ–ישראל נוצרה עברית אחרת , שפה מודרנית וחיה , המשמשת תרבות חדשה . מכל מקום , הגעתי לישראל כחירש–אילם מבחינת השפה העברית . ישראל היתה כה ענייה ומצוקותיה כה רבות עד כי לא טרחו להנחיל את השפה למהגרים החדשים , שכבר עברו את גיל ההתבגרות . בחלוף כמה חודשים גויסתי לצה"ל בלי ללמוד שיעור אחד בשפה העברית . היו פקודות צבאיות שהבנתי את פשרן רק בעת ביצוען . בתום השירות הצבאי הוזמנתי להצטרף למערכת העיתון הערבי אל–איתיחאד , ביטאונה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית בשפה הערבית . הצטרפתי למפלגה הזאת , מיד עם הגיעי לישראל , מתוך אמונה שהיא משקפת את האידיאלים ההומניים והחברתיים שהובילו אותי בעיראק להיות פעיל במחתרת הקומוניסטית . מחתרת זו הגנה בחירוף נפש על כל המיעוטים , לרבות הקהילה היהודית . לבד מהמפלגה הקומוניסטית העיראקית לא היה במזרח התיכון הערבי כל גוף שנלחם בתעמולה האנטישמית הנאצית בגלוי ובעקביות . אך טבעי היה שבשנים האפלות של מלחמת העולם השנייה יפנו אינטלקטואלים יהודיים הקשובים למתרחש באירופה לקומוניזם כמפלט בטוח שאינו לוקה בגמגום והוא נחוש בעמידתו נגד הגל הגואה של הנאציזם . בעיתון אלאיתיחאד חזרתי לכתוב בשפה ששלטתי בה . זו היתה מעין שיבה וירטואלית לארץ מוצאי , עיראק . ואולם ברגע שקלטתי כי אין דרך שיבה , וכי בין שארצה ובין שלא , ישראל היא מולדתי החדשה , הגעתי למסקנה כי אין טעם בהקדשת חיי להגשמת החלום להיות סופר בשפה הערבית , בארץ שהעברית היא שפתה הדומיננטית . ומצד אחר , לא העליתי בדעתי כי אצליח לשלוט בשפה העברית במידה מספקת ליצור בה . בזמנו כתבתי מאמר בביטאון הספרותי הערבי של המפלגה הקומוניסטית אל–ג'דיד ובו פניתי לסופרים העיראקיים המתחילים , שהיו צעירים ממני , ויעצתי להם לעשות כל מאמץ ללמוד את השפה החדשה ולכתוב בה . במפלגה הקומוניסטית רעדו אמות הס 6 ים . הואשמתי בהטפה ציונית בתוך מבצרה הערבי של המפלגה . ננזפתי קשות , גם בידי עמיתי העיראקיים הקומוניסטים הנלהבים . לא חזרתי בי , מה גם שאותם עמיתים נרשמו בצנעה למוסדות ההשכלה הגבוהה ושם שקדו בכל מאודם על לימוד השפה העברית . נבצר ממני ללכת בדרכם , לפי שמצבי הכלכלי היה בכי רע וחסר לי גוף כלשהו שיתמוך בי . ב1955– פרשתי מהמפלגה הקומוניסטית בדיוק מאותה סיבה שהביאה אותי להצטרף אל המחתרת הקומוניסטית בעיראק . במרוצת הימים התחוור לי יותר ויותר כי מצד אחד התנכלה ברית המועצות ליהודים באזורים שבשליטתה ( משפטי הראווה של הרופאים , רדיפת הסופרים היהודיים ) ומצד אחר תמכה בהפיכות צבאיות שהעלו לשלטון בעולם השלישי חבורות הרפתקניות , שבינן לבין צלם האדם ומעמד הפועלים אין ולא כלום . תחושה זו הלכה והתחזקה בי עקב מדיניותה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית , שיצרה נתק בינה לבין סמי מיכאל : קפצתי אל ים השפה החדשה בלי לדעת לשחות . לא שאלתי הרבה לפירוש מילים קשות , לא השתמשתי גם במצוף המילונים . קראתי הרבה מאוד , הקשבתי , האזנתי ודיברתי עברית . אהבתי גם את העברית המדוברת , שפת החיבה והכעס , החמלה , החרדות והאושר

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help