|
|
Page:335
מעשה שהיה . יום אחד באו נציגי חיל התותחנים לביתו של אברהם שלונסקי , אשף הלשון , וביקשוהו כי יקבע להם מינוח עברי ומעודכן לטיווח תותחים אל המטרה . הרהר שלונסקי בינו לבינו ופסק : ירייה הפוגעת לפני המטרה היא "ירייה קצוצה . " ירייה הפוגעת אחרי המטרה היא "ירייה ברוצה . " ברוץ הוא גודש , עודף המשתפך מחוץ לכלי , העובר על המידה . ובכן , ירייה ברוצה . וירייה הפוגעת היישר במטרה היא "ירייה חרוצה . " אורחיו הודו לו על הניסוח , ויצאו מלפניו שמחים ומרוצים . כעבור כמה שעות טלפנו לביתו והתנצלו בפניו . קצין הקשר של החיל , אמרו לו , פסל מיד את ההצעה . הוא טען שבשיחת הרדיו , בין הכוחות , בשדה הקרב וברעש הכבד מכול , הקצוצהברוצה–חרוצה יעשו מאיתנו קציצה ! גם הספרות לא הסתפקה בביטוי מין פרח או מין ציפור והעניקה שמות לכל הציפורים והפרחים , בחורשה ובשדה ובסתר המדרגה . היא לא רגעה עד אשר כינתה בשם ברור ומפורש את כל מיני החי והצומח , את כל חלקיקי המכשורים . ואף בשעת לילה מאוחרת לא כבה האור בחלונות האקדמיה . אך לא רק היא עסקה בכך . עם שלם חידש שמות ומונחים , סופרים ומשוררים , קציני צבא וילדים . שפע מילים לועזיות זכו להתקבל והתאזרחו בשל הטיות הפועל – לטלפן , לפקסס , לפרגן וכו . ' אך חרף ניצחונה הוודאי של העברית עדיין מלאה הארץ שלטי חוצות בלעז חוגג . ושמות חנויות ובתי עסק , מסעדות ובתי קפה – כאילו דווקא השמות הזרים מעניקים למוצר או למקום איזו איכות בינלאומית – קליפורניה , ניו–יורק רסטורן , מיני–בר וכיו"ב כינויים אוניברסליים . רצוי לציין שלשון האקדמיה וביקורת הספרות מתכבדת עד היום במיוחד בשפעת מונחי לעז כגון מטפורה , סובלימציה , אפילוג ופרולוג , ז'אנר , מטונימיה , סינקדוכה , לא נורא . העברית יכולה להרשות לעצמה גם את אלה . וכן נוצרה במרוצת השנים לשון הרחוב העברית , הסלנג . בשכבר הימים כתב חיים חפר על האופי שנשאר חמש–חמש , ביטוי הלקוח משיחת הרדיו הצבאית , "אני שומע אותך חמשחמש . " לימים היה המספר עשר כינוי למעולה : "איך היה ? היה עשר " ! הוא החליף את "היה כיף לא נורמלי . " הביטוי "חבל על הזמן" אשר שימש פעם שלילה מוחלטת , בבחינת אין טעם להתווכח על כך , "חבל על הזמן , " היה ברבות הימים ציון לטוב ביותר המובן מאליו , שאין טעם להכביר מילים כדי לשבחו . כבר לפני שנים רבות השתמשנו במילים הלקוחות מעולם הניקיון וההיגיינה לצורכי מילון המלחמה : לטהר את העיר , לנקות את הבונקרים , לשטוף את היעד ... וכן , סיבן אותו , רחץ אותו ... וישנו בכך משהו מעורר צמרמורת . למה להאריך , הרי "בקיצור – משנה כוח אצור . " כיום ניתן לומר שהעברית היא שפתם של מיליונים החיים בישראל ... אך מעטים עד כאב כותביה וקוראיה , דובריה ויוצריה במרחבי הגולה או התפוצה או הפזורה . אינני מכיר סופרים עבריים הממשיכים ביצירתם בארצות אירופה או באמריקה הצפונית והדרומית או במזרח התיכון . ישנם בתי ספר שבהם מלמדים עברית וכן אתה מוצא תלמידי עברית , יהודים ולא יהודים , באוניברסיטה זו או אחרת . אך הם מעטים עד כאב . לא קיים היום מרכז ליצירה עברית בעלת ערך מחוץ לארץ–ישראל . בית המדרש הגדול באירופה חרב , נשרף ב"אור גרמן רב היקוד . " נעלמו היהודים . וכבר אמר אורי–צבי ברחובות הנהר שלו "ועל פני היבשת שבלעתם אין היכר / כמו הים שבלע בלעו ואין היכר על המים . " על חורבות הגטו היהודי בלובלין , לא הרחק ממיידאנק , תורגמו לי פסוקים חקוקים בפולנית וביידיש על אנדרטת הזיכרון : "בכל חופן אפר אני מחפש את אחי . " בין אלה היו גם גדולי היצירה העברית ורבים מקוראיה . בעיניים מצועפות דמע ראיתי שם את אותיות הקודש על גבי מצבות ששרדו או בתי כנסת שנותרו לפליטה . קשה לדעת אם העברית המדוברת בפי מאות אלפי ישראלים הגרים דרך קבע בחוץ לארץ תעבור בירושה לבניהם ונכדיהם . כנראה לא . בביקורי בארצות הברית , כאורח בבתי משפחות של מורים או מורות לעברית , נוכחתי לדעת כי לא פעם הבן או הבת מתקשים להבין את שאמרתי להם בשפתנו . העברית תמה לגווע בין אב לבנו , בין אם לבתה . העברית היא כיום העברית הישראלית . עם דובר בשפתו ויוצר בה בכל תחומי היצירה . אך זה דור–דורותיים העברית היא לא רק שפתו של העם העברי היושב בציון אלא גם שפתם של רבים משכנינו הערבים , אזרחי ישראל או יושבי עזה ויהודה ושומרון . מהם שלמדו עברית במגעם ההדוק והרצוף עם הישראלים ומהם שרכשו את השפה העברית בבתי הסוהר . מעשה באסיר ערבי משוחרר שהפליא אותנו בשפתו העברית העשירה בריאיון שהתקיים עמו בטלוויזיה . שאל המראיין : " כיצד למדת את השפה הזאת " ? השיב האיש : "הייתי צופה יום יום בשידורי הטלוויזיה וכן קראתי את העיתונות היומית . " " קראת את ידיעות אחרונות " ? שאל המנחה . "לא , " השיב האיש , " קראתי את הארץ . הסוהרים שלי קראו את ידיעות אחרונות . " אומרים כי בשפת היומיום בקרב פועלים ערביים בישראל כ 15 % – מן המילים הן מילים עבריות . כך היתה שפתנו בפעם הראשונה בהיסטוריה לשפה דו–לאומית . עם דובר בשפתו . והכול בה . כל מלאות החיים . כל השפות העבריות חברו לשפה : הקדושה והחולין , מן המכמנים והאוצרות ופסגות הביטוי עד העילגות המבקשת את המילה הנכונה . החיים והמוות , המלחמות ותפילות השלום , לשון הבית והרחוב , האקדמיה וזונות תל–ברוך . עברית המשוררים ועברית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|