|
|
Page:333
מקום ? מפני שהוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו . " או , למשל , עניין של "חפץ" בעברית . "חפץ" הוא באחת גם רצון וגם עצם . וקיים קשר הדוק בין שני המובנים , שהלוא שניהם משורש אחד . הקשר נובע מכך שהחפצים נולדו ברצונו של הבורא . הרמב"ן בפירושו ל"בראשית" אומר כך : "מילת הוראה כאן . להורות על החפץ , " היינו , על הרצון . אבל ניתן לפרש זאת גם כהוראה על בריאת העצמים . היינו : שוב אנו נתקלים בתבנית יסוד דתית הקיימת במילים הפשוטות ביותר שאנו משתמשים בהן : "דבר" ו"דיבור" אחד הם ו"עולם" הוא גם מקום וגם זמן , ו"חפץ" הוא האובייקט וגם הקשר הנפשי אליו . אין אלה פירושים מאוחרים : כך נבראה העברית , ואלה הם יסודותיה . וכשאני כותב : מי נכנס ויוצא במסדרונות המוות ? איש במרכבה מעשה ידיו . המרכבה הזו שבשיר אינה רק כרכרה , אינה רק כלי להולכה בסוסים , אינה רק מרכבת המלחמה של אחאב בה ניצב מת , אלא היא גם טעונת הדים של "רכב ישראל ופרשיו" ו"מרכבות פרעה וחילו ירה בים" ו"מדוע איחרו פעמי מרכבותיו . " נושא השיר הוא , כמובן , שאדם נכנס אל המוות רק במה שהכין לעצמו , כ"רכב" שבנה לעצמו בחייו . ועם זאת אי אפשר להתעלם מן העובדה שבכותבך זאת אתה נוגע ומושך עליך גם את ההרכב הסבוך והקונוטטיבי של "מעשה המרכבה . " ואם אתה בוחר להתעלם מכך , אתה מתעלם מחלק עיקרי ובסיסי של הלשון העברית , מתוך בורות או מתוך דלות החומר . לכתוב בעברית משמעו של דבר לא רק להיות ער למבנים המקודשים המצויים בתשתיתה – והדוגמאות שהבאתי הן אחדות מני רבות , אלא להיות קשוב להדים ולבני–ההדים של השפה . העברית בנויה שכבות שכבות , ומי שאינו מכירן , או אינו מכיר בן , ממילא אינו מסוגל להיות משורר בעברית , שכן משורר חי תמיד בתוך הלשון , זו הארץ היחידה אשר לו . משום הסיבות האלה – החשיבות העצומה שהעברית הקנתה לדיבור כיסוד דתי ; הערך העליון של הכתב והכתוב ; המבנה האימננטי של השפה כלשון קודש ; וריבוי תבניות היסוד הלשוניות , המקרבות חלק מהמשתמשים בהן לראיית עולם דתית מיסודה , גם אם אינם בהכרח מבקשים לכתוב כך – נעשתה השירה הלירית הישראלית , בחלקיה החשובים , חילונית ככל שתהיה , לשירה כעין–דתית , וליתר דיוק : לשירה חילונית שלשונה דתית . בשל המבנים הסקראליים של הלשון העברית , מחמת הקדושה שיוחסה לה שנים רבות ואשר טבעה בה צורות אידיומטיות ודקדוקיות המיוחדות לה , וכן בשל הפולחניות המיוחדת ללשון העברית , מדברת השירה העברית החדשה בלשון שלפחות כלפי חוץ היא לשון תפילה , ונוקטת שפה המניחה את מציאותו של האלוהים . המאבק הלשוני המונח בשורש השירה החילונית הנכתבת בארץ הוא גם ייחודה , והוא מקנה עומק נדיר למתרחש בה . מאחר שנראה לי שכל יצירת שיר היא בעצם יצירת יש מאין , אירוע לא מוסבר , טרנסצנדנטי – אין כמו העברית כדי לכתוב בה שירה לירית : כאן מתאחדים המאורע היצירתי החד–פעמי , ההתגלותי , עם הנוסחאות השיריות הטבעיות לו , אלה אשר נכונו לו משכבר הימים , של העברית הפולחנית . ייתכן שגדולתה של השירה העברית החדשה נובעת דווקא מן המאבק המתמיד הזה שבין רצון החילון לבין שפת אמונה פרטית שככל שהמשורר עושה בה שימוש משלו היא נשארת בעצם כללית וטבעית . זוהי אותה לשון שבה משורר חילוני גדול כמו אלתרמן מסוגל לכתוב את השיר הליטורגי הנפלא , שכולו תערובת של לשונות הנעשית בקדושה : כאשר הרואות תחשכנה , כל הרעות תשכחנה . כל הרעות תמחינה כאשר הרואות לא תראינה . ובאנו אשר לו יגורנו ושלוונו ונחנו ואורנו . " ) כאשר הרואות תחשכנה ( " העברית , ראשי פרקים חיים גורי באחד משירי אני כותב : "ביני לבין אבי – הים . " הורי עלו ארצה על סיפונה של הספינה רוסלאן שהפליגה מאודסה בשנת 1919 ופתחה את העלייה השלישית . אף שידעו היטב רוסית ויידיש , דיברו ביניהם ועם ילדיהם עברית בלבד . לאחר פטירת אבי מצאנו בביתנו מכתבי אהבה שכתב לאמי בתקופת חיזורו אחריה ברוסיה . הם כתובים בעברית נהדרת , עשירה ורבת רבדים . ניכר כי הוא בקיא ברזי השפה וספרותה רבת הדורות – המקרא והמדרשים , המחזור והסידור , הפיוטים והאגדות עד ביאליק וטשרניחובסקי , אחד העם וברנר . אני נולדתי בתל–אביב , בעיר העברית הראשונה . לא עקרתי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|