|
|
Page:324
אליעזר בן–יהודה אליעזר בן–יהודה נולד ב1858– בלושקי שבליטא ומת ב1922– בירושלים . שמו המקורי היה אליעזר יצחק פרלמן . בן–יהודה נמנה עם מחוללי "חיבת ציון , " ושמור לו מקום מיוחד כמחיה השפה העברית כשפת דיבור חיה . בן–יהודה התייתם מאביו בגיל , 5 ואמו שלחה אותו ללמוד ב"חדר" וקיוותה שיהיה רב . ואולם מגיל צעיר מאוד הוא בא במגע עם ספרות ההשכלה והעיתונות העברית . עד מהרה עזב את לימודי היהדות ופנה לסוציאליזם ולמד רוסית . משלא עלה בידו להתקבל לאוניברסיטה ברוסיה , למד צרפתית , והתקבל ללימודי רפואה בפריז . לשהותו של אליעזר בן–יהודה בפריז היה תפקיד מכריע בעיצוב של המשך דרכו . הוא הגיע לעיר ב , 1878– בימי ההתעוררות הלאומית בבלקאן . תחייתם הלאומית של עמים קטנים גרמה לו לחשוב כי גם עם ישראל יכול וחייב להגיע לעצמאות תרבותית , מדינית ולאומית . בהשפעת סמולנסקין החל לראות ביהודים עם מובחן על כל המשתמע מכך , עם שצריך לשוב לחיים עצמאיים על אדמתו ההיסטורית ולפתח חיים בלשונו ההיסטורית , בעברית . בן–יהודה פרסם על כך מאמר יסוד " ) שאלה נכבדה ( " בעיתון השחר של סמולנסקין . אז גם אימץ את שמו העברי , שליווה אותו עד יום מותו . למאמר היה תפקיד חשוב בהקמתה של תנועת "חיבת ציון . " בחורף 1878 חלה בן–יהודה בשחפת והחליט לנסוע לארץישראל כדי להחלים ממחלתו ולהתחיל לקדם את רעיונותיו הלכה למעשה . בפריז למד בן–יהודה בסמינר למורים של "כל ישראל חברים , " וגם הגיעו לאוזניו ידיעות בדבר יהודי המזרח המנהלים שיחות בעברית עם נוסעים יהודיים . בסמינר למד אצל האשורולוג יוסף הלוי , שלימד כמעט אך ורק בעברית וגם הטיף לחידוש מילים בעברית . בפריז פגש גם את החוקר לונץ , וממנו שמע כי עברית במבטא ספרדי משמשת את יהודי ירושלים בני העדות השונות כשפה המגשרת על פערי הלשון ביניהם . היות שגם המחקר האירופי בשפות השמיות הלך בעקבות המבטא הספרדי , התבססה אצל בן–יהודה הדעה כי המבטא הזה והמחקר השמי ההשוואתי הם יסודות מתאימים לפיתוח השפה העברית על פי חזונו . ב1880– פרסם שני מאמרים בעיתון חבצלת , שבהם תבע לקבוע כי העברית , ולא שפות זרות , תהיה שפת ההוראה בבתי הספר בארץ–ישראל . בן–יהודה קיבל עבודה בעיתון ועלה לארץ–ישראל באוקטובר , 1881 לאחר שנישא לדבורה , בתו של המשכיל ואיש העיתונות שנ"ה יונאס , שלימד את בן–יהודה רוסית בנעוריו . בן–יהודה התיישב בירושלים והחל לפעול להפצת הדיבור תמונות ואיורים בעלי גוון סאטירי מובהק , ( מעלה על נס וחוגג את חיוניותה של השפה העברית המדוברת , הדינמית . התפיסה הלשונית שביסודו רואה בכל מילה שדובר עברית משתמש בה בדיבור מילה עברית , חלק מן השפה העברית . גישתם של בן–אמוץ ונתיבה בן–יהודה היא ביסודה תיאורית , ומאמציהם מופנים לאיסוף מרבי של מילים וביטויים . הקריטריון העיקרי הוא קיומה של המילה , הופעתה בטקסט כתוב או מדובר . השניים מבססים רבים מן הערכים באמצעות דוגמאות מן הספרות והעיתונות הישראליות ומבקשים לתת במילונם צילום מצב רגעי של חלק מן המצאי של העברית המדוברת בתקופת העבודה שלהם על המילון . הם מודעים היטב לשינויים הלאפוסקים שבשפה ואינם מתיימרים לחבר את המילון ה"סופי" של העברית המדוברת . מילונם אינו הראשון המתעד יסודות בסלנג העברי . ייחודו בהיקפו , בגישה הברורה והכנה של מחבריו , ויותר מכול באהבתם הגדולה וחסרת העכבות לשפה העברית החיה והחיונית . אליעזר בן-יהודה – המנהיג והאידיאולוג של העברית החדשה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|