|
|
Page:309
תורנית וספרות מוסר , וחיברו יצירות מקוריות . הדמות הבולטת במפעל התרגום ללאדינו במאה ה18– היא אברהם אסא , שפעל בקושטא ( קונסטנטינופול . ( הוא הדפיס את התנ"ך עם תרגום לאדינו , ( 1745-1739 ) וכן תרגומים של שבט מוסר לאליהו הכהן האיתמרי , ( 1742 ) מנורת המאור ליצחק אבוהב , ( 1762 ) סידור "בית תפילה" , ( 1739 ) ספר יוסיפון , ( 1743 ) מעשה טוביה מן הספרים החיצוניים , ( 1743 ) ושולחן ערוך ליוסף קארו תחת השם שולחן המלך . ( 1743 ) יצירתו המקורית כוללת את צורכי ציבור , ספר דינים בחרוזים בלאדינו . ( 1733 ) גולת הכותרת של היצירה הדתית המקורית בלאדינו באותה תקופה היא מעם לועז . הוגה המפעל והמחבר הראשון , רבי יעקב כולי , פעל גם הוא בקושטא . הוא תכנן אותו כחיבור רב כרכים על המקרא . המתכונת היתה מעין אנציקלופדיה מרהיבה של פרשנות , מדרש , מוסר , הלכה ומנהג ובצדם ידיעות בהוויות עולם וטבע היקום . החומר נשאב ממאות מקורות בספרות ישראל . הכרך הראשון , על ספר בראשית , הופיע בקושטא בשנת ת"ץ . ( 1730 ) כולי נפטר בטרם הספיק להשלים את הכרך השני על ספר שמות . החלק שהשלים , עד אמצע פרשת תרומה , יצא אחרי מותו בשנת . 1733 את עבודתו המשיך יצחק מאגריסו . הוא הדפיס את החלק השני על ספר שמות ( 1746 ) ואת הכרכים על ספר ויקרא ( 1753 ) ועל ספר במדבר . ( 1764 ) לאחר מותו המשיך את המפעל יצחק שמריה ארגואיטי . הוא הדפיס את החלק הראשון של מעם לועז 'דברים' ( 1773 ) והחל בהדפסת החלק השני , ( 1777 ) אלא שהדפסה זו נפסקה מחוסר מימון אחרי גיליון הדפוס הראשון , והיצירה אבדה ולא הגיעה אלינו . בכך מגיע לסיומו המקוטע המפעל הזה של מעם לועז הקלאסי על התורה . כל הכרכים נדפסו תחילה בקושטא . לאחר מכן חזרו ונדפסו פעמים רבות במרכזי דפוס שונים של דוברי הלאדינו : קושטא , איזמיר , סאלוניקי , ליבורנו וירושלים . ריבוי ההדפסות מעיד על הפופולריות של היצירה הזאת במשך דורות בכל רחבי התפוצה של דוברי הלאדינו , לרבות דוברי החכיתיה בצפון מרוקו , שבעבורם נדפסה מהדורת ליבורנו . ( 1823-1822 ) ספרי מעם לועז נדפסו בפורמט הדפסה גדול ככרכי גמרא , עדות ליוקרתם . במאה ה19– נעשים ניסיונות להמשיך את מפעלו של כולי , ולהחילו גם על ספרי נביאים וכתובים . רובם אינם משתווים להישגי המקור . עם כל חשיבותה של היצירה בת המאה ה , 18– היא מצטמצמת , כאמור לעיל , לסוגות של ספרות תורנית מקורית ומתורגמת , ספרות מוסר וספרות שבחים . השירה בת התקופה , רובה קופלאס ( שירה נרטיבית ) ושירי תוכחה ( היוצר הבולט בסוגה זו הוא יום טוב מגולה , ( יש בה רק הד קלוש להישגים של הענף הזה בדורות קודמים . משנעלמה , עקב אדיקות דתית גוברת , המסורת והפרקטיקה של מופעים פומביים , מחוץ למסגרת בית הכנסת ומחוץ לגדר חיק המשפחה , תש כוחן של הקופלאס די יוסף הצדיק כיצירה חיה ומבוצעת , ונותר להן אך זכר בדפוס 1732 ) ואילך . ( ממילא גם אין ניכר מאמץ לחקותן וליצור יצירה חדשה במתכונתן . הדרמה והתיאטרון , ככל הידוע לנו , נעלמו לחלוטין בתקופה זו , והם עתידים להתחדש רק ברבע האחרון של המאה ה . 19– תופעה ספרותית ראויה לציון במאה ה18– בלאדינו , על אף חריגתה מתחום החברה היהודית , היא שירת הדונמה , חסידי שבתי צבי שהתאסלמו ( סאלוניקי , . ( 1683 הלאדינו היתה להם לשון קודש . בלשון הזאת נכתבו פיוטים רבים מסוגים שונים , ואלה שימשו בפולחנם הדתי הנסתר שקיימו תחת מסווה האיסלאם . הפיוטים האלה , שמאות מהם נתגלו בכתבי יד בשנים האחרונות , מגלים בין היתר זיקה לצ פיות , היא תנועת החסידות המיסטית באיסלאם , ומביאים אל שירת הלאדינו את הגאזל , סוגה מובהקת של השירה המיסטית , שלא נודעה כמעט בספרות העברית הקדומה . הבולטים במחברי הגאזלים השבתאיים שנודעו לנו בשמם הם יהודה לוי , ששם העט שלו המשובץ בסופי הגאזלים הוא טוב"ה , וחייא אלבו , ששם העט שלו זכר"י . לצד הגאזלים בולטים בייחודם בשירת הדונמה גם שירי בריאה ברוח קבלת האר"י . הלאדינו בתקופת ההשכלה והמודרניזציה תור ההשכלה מגיע אל האימפריה העותמאנית באמצע המאה ה . 19– תהליכי מודרניזציה , חילון והיפתחות אל תרבות המערב היו משותפים לכל העדות ברחבי האימפריה העותמאנית , וחלו על היהודים כחלק בלתי נפרד מן האימפריה . עם זאת החלו להסתמן הגבולות החדשים של מדינות האימפריה לשעבר . נחלותיה של האימפריה העותמאנית באירופה הלכו והתכווצו . נוצרו מדינות לאום , תהליך שהגיע להשלמה כתום מלחמת העולם הראשונה וייסודה של הרפובליקה התורכית . בעקבות ההתפתחויות האלה מצאו היהודים הספרדיים דוברי הלאדינו את עצמם במדינות נבדלות , בעלות היסטוריה , לשון ודינמיקת התפתחות שונה , במקום האחדות ושותפות התרבות , המנהג וההליכות שאפיינו אותם במשך דורות . מן הבחינה הלשונית , נוצר במדינות הלאום לחץ חיצוני , שכמוהו לא ידעו היהודים בתקופת האימפריה , לאמץ את שפת המדינה ולהיטמע בהתחדשות הלשונית–תרבותית של כל מדינה . הלחץ הזה לווה , במידה מסוימת , בהיענות פנימית של היהודים , ושניהם הביאו ברבות הימים לדחיקתה של הלאדינו . הופעתה של הציונות המדינית בשלהי המאה ה19– נתנה אותותיה בחברה היהודית הספרדית , והעברית המודרנית הופיעה גם היא כמתחרה בלאדינו . הגורמים שנמנו לעיל הביאו לש . נ ת בהתפתחות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|