|
|
Page:308
והמודפסת הומוגניות רבה , הן בספרות הרבנית של המאה ה18– והן בלשון ההשכלה של העת החדשה . היא מתבטאת בין היתר בכתיב האחיד , באותיות עבריות , המאפשר הפצת טקסטים מודפסים בכל תפוצות דוברי השפה , בלי שיתגלה קושי כלשהו בקריאה בשל הפרשים דיאלקטיים . עומד לרשותנו רצף של טקסטים המשקף את הלשון המדוברת . בספרות השאלות ותשובות משובצות עדויות חיות בלאדינו שנרשמו מפי הדוברים פחות או יותר בלשונם הטבעית . הרצף הזה מכיל דיגומים לשוניים מתקופות שונות , למן המאה ה14– ( הריב"ש , ר' יצחק בר ששת ברפט , ( דרך דור הגירוש ( בין היתר מרן יוסף קארו ) והמאות הראשונות שאחרי הגירוש , עד ימינו . שונים הדברים כשמדובר ביצירה בלאדינו . מיעוט החומר הכתוב והנדפס המגיע אלינו מן התקופה שלפני 1729 עשוי לטעת רושם מוטעה בנוגע למעמדה של הלאדינו במאתיים וחמישים השנים הראשונות לקיומה . לא נכון יהיה לתאר את הדו–לשוניות בקרב דוברי הלאדינו ככזו המותירה ללאדינו תפקיד של לשון בית , עם אפיקי יצירה עממית ( הרומנסרו הספרדי היהודי , ענף חשוב של הרומנסרו המסורתי ההיספאני , ( לעומת העברית היוקרתית , לשון הכתב והספר . לאמיתו של דבר , משמרת הלאדינו לאורך כל התקופה הזאת ( 1729-1492 ) שני סימני היכר העתידים להתחדש שוב בשפה רק עם בוא תהליכי המודרניזציה והחילון במחצית המאה ה : 19– מגמה קלאסיציסטית ומגמה בימתית . אלה מוצאות את ביטוין בהופעה מוקדמת מאוד של מחזאות בלאדינו . שלושה שרידי מחזות מודפסים בלאדינו מן המאה ה16– המצויים בידינו , מעידים שבלאדינו נדפסו המחזות הראשונים באות עברית הרבה לפני העברית והיידיש . שניים מן המחזות האלה הם מחזות ספרדיים מראשית הרנסאנס ( אקילנה מאת ברתולומה טורס נהארו ו Tragedia Josephina– מאת מיכאל דה קרבאחאל ) שהועתקו ונדפסו באותיות עבריות . המחזה השלישי הוא , לפי הנראה , מחזה מקורי הנוטל את נושאו ( פרשת יוסף ) מקרבאחאל ואת המתכונת הפרוזודית מנהארו . כל זה יש בו להעיד על המשך יניקת השפעה מן הקלאסיקה הספרדית גם בראשית הרנסאנס . אין בידינו לקבוע לעת עתה אם הועלו המחזות האלה ואחרים על בימה לפני קהל . את החסר הזה משלימה המאה ה , 17– שממנה מגיעות אלינו , אמנם רק בהדפסות מן המאה ה18– וה , 19– הקופלאס די יוסף הצדיק לאברהם טולדו , כ 2 , 500– טורי שיר , שהיא היצירה רחבת ההיקף והחשובה ביותר בשירת לאדינו . בנוגע ליצירה הזאת ניתן לקבוע לפי ראיות מוצקות כי היא בוצעה בפועל לפני קהל במאה ה . 17– זאת , כנראה , בחלקים , שכן היא מאגדת שתי עלילות מקראיות שונות : "אברהם ונמרוד" ו"עלילות יוסף , " והיקפה הרחב אינו מאפשר העלאתה בהופעה אחת בלבד . היצירה נושאת אופי משולב , דרמתי–מוזיקלי , והיא מגלמת את הישגי המוזיקה התורכית העותמאנית שהוטמעו בתרבותם של היהודים הספרדיים . מבחינה ספרותית מורגשת מצד המחבר תעוזה של מי שמעצב את עלילות יוסף , כשמאחוריו כבר מצויה מסורת ארוכה של עיבודים ספרותיים קלאסיציסטיים קודמים . באשר לפרוזה , נאמנה עלינו עדותו של יעקב כולי , בלשונו הנמלצת בהקדמתו העברית לספרו מעם לועז – בראשית : ( 1730 ) "והנה פשטה המספחת יקחו להם חבור עצבים בורות נשברים דוברי שקרים אשר בדו מלבם אשר לא מבני ישראל והמה בכתובים ספרים החיצונים הנקראים 'איסטורייאס וקסמים' " ... איסטורייאס הם סיפורים , ולפי התואר "אשר לא מבני ישראל" אפשר להבין כי מדובר בספרות לועזית , כלומר בלאדינו . דבר מכל זה לא נותר ואינו מצוי לפי שעה בידינו , אך לפחות לפנינו עדות שבתקופת האלם שלפני 1729 נתקיימה ונפוצה בלאדינו גם ספרות בפרוזה בעלת אופי חילוני " ) ספרים חיצונים . ( " כללו של דבר , גם במיעוט החומר התיעודי ניתן להבחין שללאדינו יוחד תחום קיום משלה , לצד העברית , בתרבותם של היהודים הספרדיים באימפריה העותמאנית . בעברית מתחברים ונדפסים חיבורים תורניים–הלכתיים חשובים , ונפוצים ספרי קבלה ומוסר . הלאדינו , לעומתה , כובשת לה את התחומים של שירה דרמתית קלאסיציסטית , פרוזה חילונית ומגמה של ביצוע דרמתי–מוזיקלי חי . ניתן לומר כי חיי היהודים הספרדיים באימפריה העותמאנית באותה תקופה תוססים וססגוניים הרבה יותר מכפי שנוטים לשער . יש חיים ופעילות פומבית גם מחוץ לכותלי בית הכנסת . חלק ניכר מן הפעילות הזו נעשה בלאדינו . המאפיינים האלה החלו להיטשטש ולשקוע למן השליש הראשון של המאה ה , 18– ולהתחדש שוב רק עם בוא תור ההשכלה והחילון במחצית השנייה של המאה ה . 19– תקופת הביניים , המאות ה19-18– בראשית המאה ה18– ניכרת שקיעה כפולה , כלכלית ותרבותית , של היהדות הספרדית באימפריה העותמאנית . ידיעת העברית כה התמעטה עד שבקרב המון העם , בעיקר הגברים , נותרה רק ידיעת קרוא וכתוב של אותיות עבריות , עם יכולת הבנה אפסית של טקסטים עבריים , אף הבסיסיים ביותר . המצב הזה , המאיים לפגוע בחיים הדתיים ובשמירת המצוות , עורר כמה אנשים מן האליטה הרבנית של האימפריה העותמאנית לנקוט צעדים מיוחדים . הם בחרו בלאדינו , לשון העם , ככלי להשכלת ההמונים . דרך ההגשמה היתה כפולה . הם תרגמו ללאדינו יצירות חשובות של הספרות העברית , בהן התנ"ך , ספרות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|