|
|
Page:299
ירמיה ( מד , יז . ( נעשו גם הוספות , שלא היו במקורות הקדומים שלפניהם , כגון "ויעשו הרע בעיני יהוה . " ההיסטוריה של מדינת ישראל , אילו היתה נלמדת לפי העיתונים החרדיים , היתה מעלה ניסוחים דומים ( ר' גם המקרא באור הארכיאולוגיה במדור זיכרון , מיתוס והיסטוריה . ( עדת בני הגולה יחזקאל הוא שופרה של "עדת בני הגולה . " לפי ההשקפה החדשה , אין האלוהות כרוכה בטריטוריה , ולא חשוב היכן יושבים המאמינים . ליחזקאל ברור שבזאת האמינו גם הדורות הקודמים , למרות עדויות כשל דוד , על פי שמואל א כו , יט : " כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת יהוה לאמור ל I עבוד אלהים אחרים . " התורה החדשה בולטת במעשיו של עזרא הסופר , עיקרה סתגרנות גזענית המלווה בסילוק "נשים נוכריות" ובקריעת משפחות . כך גם הלשון העברית : כשם ש"עדת בני הגולה" בדלה מכל זולתה – כך נתפסה גם הלשון כאילו תמיד בדלה היתה מכל זולתה . אנחנו כישראלים חילוניים מודרניים איננו יכולים להרגיש הזדהות עם העורכים והשקפותיהם , אלא עם הגיבורים התמימים וחייהם . השקפה יהודית על העברית הבדלנות היהודית משפיעה גם במדע . מ"ד קאסוטו , בספרו האלה ענת , שהופיע בהוצאת מוסד ביאליק בשנים תשל"בתשל"ט , הראה כיצד כרוכה לשון המקרא בלשון של כתבי אוגרית . ולמרות זאת סבר שעלילות אוגרית כתובות באיזו לשון כה זרה שראוי לתרגם אותן לעברית . לא כך עשו צבי רין ושפרה רין בספרם עלילות האלים . ( 1996 ) הם התייחסו ל"אוגריתית" כאל עברית עתיקה ופירשוה . הגילוי המרעיש החדש בתחום העברית הקדומה הוא האוצר העצום שנחשף בא J לה שבסוריה : עשרות אלפי לוחות חומר , בהם מילונים וכתובות דו–לשוניות . אין זו איזו "כנענית" רחוקה , שכביכול אינה נוגעת לשפתנו . ממשלת סוריה , מטעמים ברורים , העמידה מכשולים רבים וניסתה למנוע פרסום מן החוקרים שחשפו את הכתבים האלה . העברית לאורך הדורות מה שנכתב בעברית אחרי שנכבשה ארץ כנען בידי זרים היה במסגרת העדה היהודית בלבד . האם כל דבר שכתבו יהודים נוגע לנו ? נלך בעקבות ביאליק , שכתב : "חזיון הכינוס הספרותי , זה הידוע [ ... ] בשם 'חתימה' [ ... ] כל פעם נתלווה עמו כצל עוד חיזיון שני , טפל לו : ה'גניזה [ ... ] . ' מתוך החומר הספרותי הישן [ ... ] נתלקט ונסדר כל החשוב והחביב ביותר לפי דעתו וטעמו של אותו הדור . השאר נשאר מבחוץ מאליו . " יצירה שנכתבה עברית והיא ראויה להילמד בבית ספר של כל אומה ולשון – ראויה להילמד גם אצלנו , אך לא אם כל גדולתה היא שכתב אותה יהודי . לפי הגישה הזאת , מפעלי תרגום "לגבולם , " שתרגמו לעברית ספרים של סופרים יהודים שפורסמו בלשונות אחרות , נראים מיותרים לגמרי . גם העיסוק ב"לשונות יהודיות" הוא עיסוק ביהודים , ולא בבלשנות , והעברית שלנו אינה בגדר "שפה יהודית , " אם נקבל את ההגדרה ששפה יהודית היא שפת בית של יהודים החיים בחברה דוברת שפה אחרת . העברית בישראל אינה שפת בית אלא שפת הציבור הכללי והרחוב . " תור הזהב" בספרד ספרד בתקופת "תור הזהב" היתה חברה ערבית שהיהודים בה היו רשאים לחבר חיבורים גם בלשון הקודש שלהם . תנאי חופש כאלה אפשר לראות גם בימינו : בארצות הברית יש "סימביוזה יהודית–נוצרית . " גם יצירותיהם של סופרים יהודים שם ראויות להיבחן לפי אותה אמת המידה . המשקל המיוחד שנכתבו בו " שירי ספרד" הוא חיקוי מלאכותי של משקלי השיר הערבי , הבנוי על חילופי תנועות קצרות וארוכות . בעברית אורך התנועה שבהברה אינו טמון בסוג התנועה , ולכן שירי "יתדות ותנועות" הם עבריים במילותיהם , אבל הטעמתם מעוותת , וקריאתם בקול כמוה כנעימת שיר ערבי . הרבה תרעומת נשמעת בימינו על תרגומי ניבים או מטפורות משפות זרות . בו בזמן אנו מקבלים את שירי יתדות ותנועות כאילו הם שיא משיאי היצירה העברית . החיבה אליהם נובעת בעיקר מהיותם מביעים רחשי לב של יהודים , ולא מפני ערכם הספרותי . ספרות ההשכלה רוב היצירות של תקופת ההשכלה בעברית הן פרי חיקוי שחיקו היוצאים מן הגטו את מה שראו והתפעלו ממנו בשפות אירופה . הם ניסו את כוחם בחיבור חיבורים דומים גם בעברית , שהיתה בשבילם שפת קודש , בעיקר לתפילה ולקריאה . גם את היצירות האלה יש לבדוק במשקפיים של קורא שאינו קשור כלל ליהודים וליהדות . הכתב העברי הכתב העברי הוא מכשיר פגום , הנופל בהרבה מכתבים אחרים ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|