|
|
Page:286
השימוש השונה בלשון קשור בתחומי ההתעניינות של בני שני המינים . אלה נבדקו בישראל בידי וייל . מחקרה העלה כי הנושאים שגברים מדברים עליהם הם אלה , לפי סדר חשיבותם : נשים , עבודה , פוליטיקה , צבא ובילויים ( בעיקר ספורט . ( והנושאים שנשים מדברות עליהם הם אלה : הבית , הילדים , הגוף ( בריאות ויופי , ( נשים אחרות , עבודה ובילויים . החוקר ג' רעם מציין כי בקרב נשים נושאי השיחה הם רבים ומג ונים , ועיסוקן המרכזי הוא באנשים ובמערכות יחסים . לעומת זאת , נושאי שיחות גברים הם לדבריו לא–אישיים , דוגמת הבורסה , כדורגל ופוליטיקה . קואטס מקשרת במחקרה את השימוש הרב במילות ההסתייגות לנו # אים שנשים עוסקות בהם בשיחותיהן . נשים מדברות על חוויות אישיות ועל רגשות , ובתחומים האלה ההסתייגות היא אמצעי יעיל להפחתת עוצמת הדברים ולהגנה על עצמן ועל זולתן . הדבר אינו מעיד על חוסר אסרטיביות בהכרח , אלא דווקא על עוצמה , שנשים יודעות לנצלה בשל רגישותן ליחסים הבין–אישיים שבשיח . בדרך זו הן מפתחות אמצעים לחיזוק הקשר ולהבעת סולידרי ת עם בני שיחן . קיימת נטייה לשנות את אופן הדיבור בהתאם לאדם שמדברים איתו . בשל תפיסה סטריאוטיפית בנוגע לגברים ולנשים , הדוברים פונים אל בני כל אחד מן המינים על פי הציפיות הנוגעות לאותו המין ומנסים להתקרב אליהם בסגנונם . מחקרים רבים הראו כי גם כאשר לא נמצא כל הבדל בין לשון הגברים לבין לשון הנשים במציאות , נמצאו הבדלים בולטים בהתאם למין הנמען . כך , לדוגמה , בפנייה אל נשים משתמשים פחות בלשון בוטה ובביטויי סלנג , ואילו בפנייה אל גברים מרבים להשתמש בהם . שימוש דומה נעשה בפרסומות . לקהל נשים פונים במונחים הקשורים בבישול או באופנה , ואילו לקהל של גברים פונים במונחים מעולם הספורט וברמזים מיניים . במחקרה של מוצ'ניק משנת תשנ"ב על לשון העיתונות נתגלו מרבית ההבדלים בתחום הפנייה אל הנמען . אף שלא הוכח כי קיים הבדל ניכר בין כתיבת הגבר לכתיבת האישה , נמצאו בכתיבתם הבדלים רבים הנובעים מן השוני במין הנמען , ואלה יוחסו לציפיות הסטריאוטיפיות של הכותבים . לדוגמה , בכתיבה לאישה כנמען נמצא שימוש רב בשמות תואר ושימוש מועט יחסית במילים לועזיות , ואילו בכתיבת אישה לגבר כנמען בלט השימוש במילים הנחשבות גבוהות . חלק מהבדלי המגדר נובעים מן הלשון עצמה . ההבדל הבולט ביותר בעברית הוא ההבחנה בין המינים בכינויי גוף שני יחיד ורבים – אתה / את , אתם / אתן – לעומת צורה יחידה באנגלית , , you המציינת את ארבע הצורות שהוזכרו . הכינויים האלה משפיעים על כל המערכת של נטיית הפועל , השם ומילות היחס , שגם בהם לעתים אין הבחנה מקבילה בלשונות אחרות , או שיש הבחנה חלקית בלבד . מדי פעם מתעורר ויכוח בציבור בנוגע לצורות מפלות , כגון בפנייה בלשון זכר בלבד גם כשיש רוב של נשים , ואף נעשה ניסיון לגרום לשינוי הצורות האלה , אך הדבר לא הגיע לדיון רשמי כלל . אחת הטענות החוזרות ונשנות לגבי שפות , ובהן העברית , היא שצורת הזכר נתפסת כצורה בלתי מסומנת , כלומר , כצורה הבסיסית שממנה נוצרות שאר הצורות . שימוש "מפלה" אחר הוא באפשרות הנטייה הדקדוקית במילים מסוימות . כך , לדוגמה , מקובל לומר 'אלמנתו / גרושתו' של פלוני , אך לא נהוג לומר 'אלמנ /( גרוש ' ( של פלונית . לצירוף 'עקרת בית' אין צורה מקבילה בזכר , על פי התפיסה החברתית שהאישה היא העוסקת בעבודות הבית , אם כי לעתים המצב שונה , ואז מדברים על 'עקר בית . ' במקרים אחדים קיים שוני במשמעות על פי מעמד חברתי . 'מזכיר' הוא נושא תפקיד מדיני–פוליטי בכיר , בעוד 'מזכירה' היא פקידה . עוזר עובד בדרך כלל בכפיפות לנושא משרה בכיר , בעוד 'עוזרת' היא עובדת במשק בית . 'גנן' עוסק בטיפול בגינות , 'גננת' עובדת בגן הילדים . משום כך נשים הממלאות תפקידי ציבור יוקרתיים מעדיפות לעתים להיקרא בזכר , כגון מזכיר המועצה , סגן השר , מנכ"ל החברה . בעשורים האחרונים התרחשו שינויים חברתיים ניכרים בארצות המערב . בעקבותיהם נעשו מהלכים שנועדו לתקן שימושי לשון , בכוונה לשנות את היחס השלילי של החברה כלפי הנשים עקב שימושי לשון מינניים . בכך ניכרת השפעתה של התנועה לתקינות הפוליטית . ( political correctness ) רגישותן ומחאתן של נשים עשויות לגרום לשינוי ואף להמצאת מילים בלתי מפלות , דוגמת 'משיבון , ' שנוצר כדי להחליף את הביטוי 'מזכירה אלקטרונית . ' לפעמים אין צורך בהמצאת מילים חדשות , אלא די לבחור ניסוח אחר תוך שימוש במילים קיימות . כך השתנה לפני שנים השם 'בית הספר לאחיות , ' המרמז על כך שהוא מיועד ללומדות בלבד , לשם הכללי יותר ' בית ספר לסיעוד . ' בדומה לכך , בית המדרש או הסמינר ' למורים ולגננות' הפכו בימינו ל'מכללה לחינוך . ' כמו כן קיים ניסיון להמיר את הצירוף 'בעלי' ב'אישי' או 'בן זוגי , ' כדי להימנע מהזכרת בעלות הגבר על אשתו , אך נראה כי לא מדובר בתופעה כללית . יחס החברה אל בני שני המינים עשוי לבוא לידי ביטוי גם בצורות הפנייה . קנטור בדקה את דרך כתיבת ההוראות בעברית , ומצאה שהתחולל בכך שינוי בשנים האחרונות . בעברית הקלאסית שימשה צורת הזכר גם לפנייה לנקבה , ואילו בימינו היא מתפרשת כצורה מסומנת לזכר בלבד , ומבחינים בינה לבין צורת הפנייה הייחודית לנקבה . בדיקתה העלתה גישה סטריאוטיפית בהוראות המופיעות במוצרים מסוימים . לפעולות הנחשבות גבריות פונים בלשון זכר , ואילו לפעולות הנחשבות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|