|
|
Page:281
מן הכינוי "מלחמת ששת הימים" נודף ריח של "כוחי ועוצם ידי" – בשישה ימים בלבד ניצחנו , ושמא תאמר : אני מתכוון לעזרת השי"ת [ השם יתברך ] בימים אלה ? אם כן צריך לשנות את השם ל'ישועת ששת הימים . "' זאת ועוד : "קשה לומר שבשנות תש"ח-תש"ט התקיימה 'מלחמת השחרור , ' בשעה ש'אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה . "' אוריאל צימר , שהיה עורך היומן – העיתון היומי הראשון של "אגודת ישראל" בארץ , פרסם בשם העט א' גיטלין קונטרס ושמו "יהדות התורה והמדינה . " בקונטרס הזה הוא מאמץ את ההשקפה הבלשנית שהניסיון להחיות את השפה העברית בתוך העדר "הרגשת לשון עברית בטוחה" הביא בהכרח לידי "פתרון מדומה , " ולפיכך העברית החדשה היא לאמיתו של דבר שפה אירופית במסווה עברי שקוף . צימר התקשה להוכיח במה מתבטא "שינוי דמות" זה , ולכן הסתפק בהבאת דוגמות ממשיות מן העברית החדשה , הנראות תמימות למדי , אך מלמדות על כמה מגמות הנובעות מהלאמת השפה . כאן נסתפק בדוגמה אחת , של המילה "חשמל . " וכך כותב צימר : '" חשמל ' היא המלה העברית הרגילה לציון הכח האלקטרי . מלה זו מקורה בספר יחזקאל ( א ' ד ) בפרק המגלה את חזיון הנביא . פרק זה – שברגיל הוא מכונה בשם ' מעשה מרכבה , ' הוא אחד הפרקים המקודשים ביותר בכתבי–הקודש . רק יחידי סגולה – ואף אלה רק בתנאים ובאופנים מסוימים – רשאים בכלל לעסוק בסודות אלה של מראה הנבואה . בנבואתו ראה יחזקאל אש גדולה ו " מתוכה כעין החשמל ... " המלה ' חשמל ' היתה מעוררת חרדת קודש בלבו של כל יהודי , זקן ונער . ' חשמל ' היה מושג שהמחשבה קשרה אותו ממילא במעשה מרכבה , בסודות הבריאה , בספירות הסוד . אולם הילד או המבוגר הדובר עברית חדישה יודע כי ' חשמל ' פירושו הזרם או הכח האלקטרי – דבר שהוא משתמש בו ורואה אותו מאות פעמים ביום – דבר שאינו מעורר אצלו כל הרגשת קדושה או רטט , דבר הקשור רק עם חדר המגורים , הרדיו או האמבטיה . כשהילד הזה נתקל במלה ' חשמל ' בספר יחזקאל , הרי שבתת–הכרתו הופכת כל הנבואה למגוחכת . מתחת לסף הכרתו משתקפים מעשי מרכבה כ ' משחק תאורה ' חשמלי – כל היחס משתנה ממילא ליחס של חולין גמור – על הצד היותר טוב – אך זוהי בדיוק הכוונה שאותה רוצה ' תחיית השפה ' להשיג . " הפולמוס האורתודוקסי האשכנזי נגד העברית , שגווע לגמרי , שב וידע שעה קלה של עדנה בראשית שנת תש"ן , שהוכרזה "שנת הנחלת הלשון העברית . " בעיתונות החרדית התפרסמו מאמרים אחדים שמחזרו את הטיעונים הישנים . הבוטה בכולם היה הפובליציסט החרדי א' ישראל ( ישראל אייכלר , לימים חבר כנסת מטעם "יהדות התורה , ( " שהדפיס בהמחנה החרדי – ביטאונה של חסידות בעלז – מאמר המסתיים בקריאה לתחיית היידיש : " כל זאת מהווה סיבה טובה לחובבי לשון הקודש ולבוזי שפת העברית , לדבר דווקא בשפת היידיש . יש לחנך את הילדים בשפת היידיש ולהנחיל להם את לשון הקודש בתורה ובתפילה . זאת גם אם ידעו את שפת העברית וידברו בה עם שכניהם ובני המדינה השלטת בארצנו הק' [ קדושה , [ ככל יהודי המדבר עם שכניו אנגלית באנגליה ובאמריקה וצרפתית בצרפת . לשון הקודש היא שפתנו . יידיש היא ה"מאמע לשון" שלנו . עברית אינה שפתנו אלא שפה זרה שהיתה מכשיר במסע השמד נגד אחינו ואף בקשה לכלות את נשמתנו . עלינו לשבח לאדון הכל , על כי זכינו להינצל ממנה ומיוצריה . " חוקר הלשון פרופ' גד בן–עמי צרפתי , אגב דיון בפועל נב"א ובמעבר שהתחולל בדורות האחרונים מבניינים סבילים לבניינים פעילים , טוען כי המעבר הזה מבטא שינוי בתפיסת העולם , מתיאוצנטרית לאנתרופוצנטרית , ומוסיף : "במילים אלו – מלשון תיאוצנטרית ללשון אנתרופוצנטרית – הייתי מכנה " פשקוויל" חרדי נגד הטלוויזיה . המאבק הוא נגד התרבות העברית החדשה "המטשטשת ביודעים את הגבולות בין קודש לחול , בין טהור לטמא"
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|