|
|
Page:272
שפות משנה בעברית הישראלית רוביק רוזנטל אחד הגורמים המשפיעים על התפתחות העברית הישראלית הוא המגוון הרב של מה שייקרא לצורך הדיון "שפות משנה . " באמצעות המונח הזה יידונו להלן הופעות שפה נבדלות של קבוצות באוכלוסייה הדוברת עברית , שיש ביניהן כמובן אפשרויות רבות של חפיפה והשקה . הופעות אלו אינן נתפסות כמקשה אחת , ובכל זאת יש להן מכנה משותף חשוב : שפת משנה ניכרת באוצר מילים ייחודי , באפיונים סגנוניים ובביטויים מיוחדים לאוכלוסייה מסוימת . אפשר להגדיר את האוכלוסיות האלה על פי חמישה מכנים משותפים : גיאוגרפי ; מקצועי ; אתני ; גילי ; ותרבותי–אידיאולוגי . כנגד שפות המשנה קיימת – גם אם אינה ניתנת תמיד להגדרה מובהקת – "העברית המדוברת וכתובה בפי כול , " שתיקרא להלן "השפה המרכזית . " היא כוללת אוצר מילים וביטויים המוכר לרוב המכריע של האוכלוסייה , ונשמעת או נכתבת באופן המובן לרוב המכריע של האוכלוסייה , בדומה לכל מדינה שיש לה שפה אחת משותפת לתושביה . מעמדה של השפה המרכזית בעברית הישראלית איתן מכמה סיבות : האידיאולוגיה הציונית ובעקבותיה מערכת התרבות הממוסדת ומערכת החינוך תומכות בקיומה של שפה אחידה , תקנית ומדוברת בפי כול . המדיה , שמעמדה הולך ומתחזק , פונה בבת אחת לכל פלחי האוכלוסייה ומשתמשת מטבע הדברים בשפה המובנת לכול . החברה הישראלית היא חברה שיש בה גורמי חיכוך ומפגש רבים , ויש בה נטייה לשבירת מחיצות . הנחת העבודה בהצגת הדברים היא שהעברית הישראלית מתפתחת במידה רבה בדינמיקה של דיאלוג בין השפה המרכזית לבין שפות המשנה . בדיאלוג הזה אין סימטריה . השפה המרכזית משמשת בסיס לכל שפות המשנה , ואילו שפות המשנה משפיעות השפעה חלקית ולעתים מזערית על השפה המרכזית . עם זאת מילים , ביטויים ואפיונים סגנוניים של שפת משנה עשויים לחלחל ולבוא לידי ביטוי בשפתם של מי שאינם שייכים לקבוצה , להפוך לנחלת הכלל ובכך להעשיר את העברית הישראלית . קבוצות גיאוגרפיות חקר הלשון בעולם עוסק בהרחבה בדיאלקטים , כלומר , לשונות של קבוצות שחיות בדרך כלל בסביבה גיאוגרפית משותפת ומסיבות היסטוריות ואחרות פיתחו גרסה נבדלת לשפה שבה הן מדברות . התופעה הזאת אינה קיימת בעברית הישראלית ( ובעברית בכלל , ( מאחר שישראל היא מדינה קטנה והתקשורת בין היושבים באזוריה רצופה . למקומות יישוב רבים , גדולים כקטנים , יש אמנם אוצר מילים ייחודי , אך הוא נותר בתחום הפולקלור המקומי ועם הזמן נשכח . השפה המפורסמת ביותר היא ה"ירושלמית , " אבל גם היא התייחדה בעבר באוצר מילים לא גדול הקשור בהווי , או בנגינה ירושלמית מיוחדת נוסח " מאתיים . " קווי הייחוד האלה נעלמו עם השנים . כמעט כל יישוב , גדול כקטן , פיתח מילים מיוחדות לו המובנות בדרך כלל רק למי שגדל בו כילד או כאדם צעיר . שפת האיכרים במושבות הוותיקות ( כגון ה"מסחאית ( " התאפיינה בסגנון כבד , בעל גוון ונגינה רוסיים , שהפך גם הוא לפולקלור ונעלם . הקיבוצים , שלא היו יחידה גיאוגרפית אך היו מאורגנים במבנה פדרטיבי מוצק , פיתחו שפה מיוחדת ובעיקר אוצר מילים ייחודי לצורת החיים השיתופית , כגון "חדר" המציין בית משפחה , "בילוי" המציין את שעות המפגש בין הורים וילדים ו"תקציב כולל" כשם לשיטה המארגנת את הצריכה המשותפת . חלק מהפולקלור היה מיוחד לתנועות , ובקיבוצים רבים נולד סלנג מקומי , כמו הביטוי "לעשות סלינו" שפירושו לאסוף כיבוד אחרי מסיבה . עם דעיכתה של התנועה הקיבוצית הולכת ונעלמת גם השפה המיוחדת לה . קבוצות אתניות על פי המודל האמריקני , יש לקבוצות הגירה השפעה מצטברת על התפתחות השפה . באמריקה מקצתן אמנם מסגלות להן את האנגלית , אך יוצרות מבנים ייחודיים ואוצר מילים הנהפכים לשפת משנה לכל דבר " ) אתנולקט , ( " כמו "האנגלית השחורה , " שפת האפרו–אמריקנים . מדינת ישראל היא חברת מהגרים ממגוון רחב של ארצות . רבין , חיים ( תשל"ג , ( "מילון ומילונאות , " בתוך האנציקלופדיה העברית כרך , 23 חב' להוצאת אנציקלופדיות , ירושלים ותלאביב , עמ' . 571-562 שורצולד , אורה ( תשס"א , ( "המילון בראי הדקדוק , " בתוך יצחק אבישור ( עורך , ( העברית ואחיותיה , כרך א , ' החוג ללשון העברית , אונ' חיפה , עמ' . 140-129
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|