|
|
Page:271
את שלב המעבר נדגים באמצעות ערך המופיע במילון אבןשושן . במהדורה הראשונה ( שבעה כרכים , ( 1966 לא נכלל הערך פשלה או פישול , אם משום שטרם השתגרו בשימוש , אם משום שנחשבו לביטויי עגה שמקומם לא יכירם במילון תקני . בכרך המילואים למילון , שיצא בשנת , 1983 מופיעה המילה t ישול ( בפ' דגושה , ( ובצדה ההסבר "מערבית – פשלה . גרימת מחדל . מעשה כשל . " המילונאי נקט במקרה הזה פשרה בין עקרון השגירות ( בלי להעדיף את המשלב הפורמלי , ( שלפיו יש להגות את המילה בפ' רפה , ובין עקרון התקניות הדקדוקית , המחייב הגייה קשה של בג"ד כפ"ת בראש המילה . במילונים שראו אור בשנות ה90– ( רב מילים , ספיר ) מצויות כבר המילים " פשלה" ו"פישול" בפ' רפה ( בציון המשלב – "עגה . ( " המילה בלבוסטה ( ההסבר : "עקרת בית טובה ( " אינה מופיעה במילון אבן–שושן ואף לא במילון רב מילים . ואולם היא נכללת במילון ספיר ומסומנת : "עגה מיידיש . " לעומת זאת , כנראה מתוך נאמנות לעקרון הקאנוניות הספרותית , מביא אבן–שושן את חידושו של ס' יזהר "כיווצון" ( הצטמקות , ( אף על פי שהמילה אינה שגורה בשימוש הציבור ( וספק אם הסופר התכוון שתיקלט בשימוש הרחב . ( המילה הזאת אינה מופיעה במילון ספיר ורב מילים . הנטייה לציין במילון את המשלב שבו משתמשים במילה משקפת גם היא התפתחות שהתרחשה בתפיסה הלקסיקוגרפית בעולם ובישראל . המילונים מציינים בדרך כלל אם מילה מסוימת משמשת במשלבים עממיים , אך רק לעתים רחוקות הם מסמנים משלב הנחשב לגבוה , באמצעות הציון "מליצי" או "ספרותי . " אם מקבלים את ההנחה שעל המילון לתעד את כלל אוצר המילים המקובל בשימוש , ואם מוסכם שלכל לשון חיה אוצר מילים המשמש רמות שונות של פורמליות וצורכי תקשורת שונים , אזי מן הראוי לספק למעיין במילון גם מידע סוציו–לשוני , בעיקר אם המילה "מסומנת" מבחינת המשלב . המשלב שבו המילה מתפקדת ( עגה , לשון ספרותית , לשון הילדים וכדומה ) נתפס כחלק בלתי נפרד מן המשמעות שלה ( כך גם על פי התפיסה של ויטגנשטיין , הגורסת שמשמעות המילה מתבטאת בדרך השימוש בה . ( מילים רבות בלשון העברית שינו את משמעותן במהלך תולדותיה . שאלה המעסיקה את המילונאי היא : באיזה סדר יש להביא את המשמעים של מילים פוליסמיות , רבות משמעות ? והנה , הגישה הפרגמטית למילונאות מתבטאת לא רק בעצם הכללתן של מילים העשויות להיות בחזקת "ערכים בעייתיים , " אלא גם בסידור של המשמעים השונים הנכללים בהגדרה של ערך מסוים . לכאורה נראה שיש להביא את המשמעים על פי העיקרון הכרונולוגי של סדר הופעתם , וכך אכן נהגו בכמה מן המילונים הישנים . ואולם במילונים החדשים הם מסודרים על פי מידת שכיחותם בעברית בת זמננו , דבר המשקף ראייה סינכרונית , לא–קאנונית . אפשר להבחין בשינוי בתחום הזה כבר במילון אבן–שושן . אם נבדוק , למשל , את ההגדרה של הערך "תעודה" בכל מיני מילונים , ניווכח שבמילונו של יהודה גור–גרזובסקי משנת 1938 פותחת ההגדרה בהבאת המשמעות המקראית : "עדות ה , ' מצוות ה , ' התראה , " ורק לאחריה באה המשמעות שיש למילה בעברית החדשה : "כתב להעיד על איזה דבר . " במילון אבן–שושן ( 1970 ) מוזכרת המשמעות המודרנית לפני המשמעות המקראית , וכך גם במילונים המאוחרים יותר . מילון מסוג מיוחד הוא התזאורוס , " מילון של נרדפים , " ובעברית – אגרון . פיטר מארק רוז ' ה , שה " תזאורוס " שלו , שיצא לראשונה בשנת , 1852 שימש מודל לאלה שבאו אחריו , כינה את האגרון " מילון במהופך , " משום שהוא מוליך את המעיין בו מן המשמעות אל הצורה , בעוד המילון האלפביתי מוליך אותו מן הצורה אל המשמעות . בהיותו תיעוד של מילים המסודרות בקבוצות ") שדות סמנטיים , (" נועד האגרון לשרת את הכותב ( או את הדובר , ( ולא את הקורא , כלומר לסייע למעיין בו להפעיל את אוצר המילים הקולטני ( הפסיבי . ( האגרון ערוך בקבוצות של מילים קרובות משמעות , שמתוכן המעיין בוחר בזו הנראית לו הולמת בדרך הטובה ביותר את ההקשר הנתון . ההנחה היא שאדם המחפש אחר מילה מתאימה כדי לשבצה בהקשר כלשהו יגיע אליה באמצעות מילה אחרת , הזכורה לו והקרובה לה במשמעותה . האגרון נועד לשרת ציבורי יעד שונים , ובהם מחברים , עיתונאים , מתרגמים ואף פותרי תשבצים . מאז תחיית הלשון העברית יצאו לאור אגרונים עבריים אחדים . הבולטים שבהם הם אוצר המילים והניבים של צבי שרפשטיין ( מהדורה שלישית , תשכ"ד , ( אוצר השפה העברית של נחום סטוצ'קוב ( תשכ"ח , ( אוצר המילים של חיים רבין וצ' רדי ( תש"ל-תשל"ג ) ומילה במילה של איתן אבניאון . ( 2000 ) כמו במילונים הרגילים , הכיוון המסתמן בעריכת האגרון המודרני הוא "ידידותיות למשתמש . " הדבר מתבטא בכך שהמילונאי שואל את עצמו מה היא הדרך הנוחה ביותר שבאמצעותה יוכל המעיין למצוא את מבוקשו . דרך עריכת המילון היא , לכן , פועל יוצא של צורכי המעיין הפוטנציאלי . הדבר מתבטא בסידור אלפביתי של קבוצות המילים שבאגרון ובסידור הפנימי של המילים שבתוך הקבוצה , לפי סדר האלפבית או לפי דרגת השכיחות בשימוש . לקריאה נוספת : גושן–גוטשטיין , משה , ( 1969 ) מבוא למילונאות העברית החדשה , שוקן , ירושלים ותל–אביב . ניר , רפאל , ( 2001 ) "האגרון העברי כאתגר לקסיקוגרפי , " בתוך ספר בן–ציון פישלר , רכס , אבן–יהודה , עמ' . 212-205
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|