|
|
Page:262
ולכן כל מה שמתרחש בה משפיע לטוב ולרע על צמיחת השפה , על עושרה או רדידותה ועל עצם הישרדותה . תמונת המצב של מעמדה והשפעתה של שפת התקשורת היום אינה חד–משמעית . היא תורמת לרידוד השפה , גם מעצם הגדרת המדיה כ"עולם רדוד . " ההקשבה האינטנסיבית לשפת הדיבור עשויה , על פי השקפה מסוימת , לערער את יסודות השפה , המתמסדת ומתייצבת בחומרים הכתובים שבה . מול הנטייה הרווחת בשפת הדיבור היום לוותר על הבידול הסמנטי , על הניואנס , ולאפשר למילים מסוימות להשתלט על משמעויות רחבות ( דוגמת הפעלים "בא" ו"הביא , ( " יכולה המדיה , אם תדבוק בעמדה של מעצבת שפה , להציע שפה עשירה יותר ואופציות ביטוי מגוונות , ולא תמיד היא עושה זאת . המדיה איננה נוקטת עמדה ברורה בסוגיה של חדירת יותר ויותר מילים שאולות , בעיקר מהאנגלית , לשפה . מצד שני בחרה המדיה במרבית חלקיה בצורה לא מובהקת של שימור העברית . ניסוח החדשות והכתבות נעשה על פי כללים סבירים , גם אם לא תמיד על בסיס של ידע ושכלול לשוני . לעיתונות יש גם היום תפקיד בהחדרה של תחדישים ושל הבחנות סמנטיות , ובהעשרת ההבעה הלשונית בעקבות בידול סמנטי , כגון בין המילים "התקפה , " "מתקפה" ו"התקף ; " " סימן , " "תסמין , " "תסמונת ; " ועוד . סופרים ועיתונאים בעלי מטען תרבותי רחב מפרסמים ומשמיעים טורים הזוכים לקריאה רחבה . העיתונים נותנים מקום רחב למאמרי פרשנות מורכבים , למאמרי ביקורת ספרותית וכן לסיפורים ולשירים . אפילו שפת כותרות הספורט , הנתפסת או כקוריוז או כמושא לחצי ביקורת , מביאה סוג של תחכום לשוני ושימוש מעניין בקלישאות ובצירופים . המדיה , עדיין , מדברת עברית . לקריאה נוספת : אורנן עוזי , מילון המלים האובדות , שוקן ומאגנס , . 1996 כספי דן ויחיאל לימור , המתווכים , עם עובד והאוניברסיטה העברית , . 1995 לונדון ירון , "עלייתו ונפילתו של המבטא הספרדי בשידור העברי , " בתוך ספר גלי צה"ל , בעריכת רפי מן וציפי גון–גרוס , . 2002 ניר רפי , לשון , מדיום ומסר , פוזנר ובניו בע"מ , ירושלים , . 1984 רוזנטל רוביק , הזירה הלשונית , עם עובד , . 2001 שלזינגר יצחק , לשונות העיתון , אוניברסיטת בן–גוריון , . 2000 הסלנג הישראלי רוביק רוזנטל מחדשי השפה בארץ–ישראל החשיבו אמנם את הדיבור העברי למפתח להחייאת השפה , אך הם התייחסו למשלב הבינוני והגבוה של העברית . עיקר מעייניהם היו נתונים ליצירת אוצר מילים ודרכי כתיבה ושיחה שיאפשרו שימוש שוטף בעברית הכתובה בקרב דוברי העברית . ציפייתם היתה שהיהודים החיים בארץ–ישראל ידברו עברית נכונה ומדויקת ובהשפעה מזערית של הלעז . לצדה של הלשון התקנית התפתח באופן טבעי הסלנג הישראלי . יש לציין כי הבלשנים חלוקים בהגדרת הסלנג . רפאל ספן מציע הבחנה בין סלנג ללשון דיבור בכלל , ולפיה מילים וביטויים בסלנג סוטים במובהק מן התקן , ולכן נתפסים כ"לשון נמוכה . " ההגדרה הזאת מציבה אמנם כמה בעיות , כגון ההבחנה שבין דיבור עממי לסלנג , וכן מעמד השימוש במילים שאולות , שהן תקניות בשפתן המקורית , כאשר הן משמשות בשפת הדיבור הישראלית . עם זאת ההגדרה הזאת מאפשרת מרחב מספיק להצגת הנושא במסגרת שכאן . הסלנג הוא תוצר של יצירות שפה ספונטניות–עממיות הנוצרות בתוך קהילות דוברים ספציפיות , כדי לענות על צורכי החברות בתוכן . אלו יכולות להיות קבוצות נוער , קבוצות במסגרת משותפת כמו הצבא , קבוצות ממוצא אתני משותף או העיתונות הכתובה ויתרה למעשה על תפקידה בהכוונת השפה , ואילו ברדיו נמשכה ההכוונה הלשונית זמן ארוך . כלי התקשורת האלקטרוניים מעבירים ללא תיווך שפות דיבור של קבוצות אוכלוסייה ושל אנשי שם . בתמונה משנת : 1944 ברל כצנלסון בשיחת רדיו
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|