|
|
Page:256
השפעת היידיש על הלשון העברית המודרנית יוסף גורי במשך כאלף שנים השתמשו רוב היהודים האשכנזים בשתי לשונות – יידיש ועברית . היידיש היתה לשון חול , והעברית לשון קודש . בתנאים של דו–לשוניות ( דיגלוסיה ) מתקיימת השפעה הדדית , ו"לשון הקודש" והיידיש השתלבו זו בזו והעשירו זו את זו . רבים מגדולי הסופרים היהודיים במזרח אירופה במאה ה , 19– הן המחברים העבריים והן המחברים ביידיש , כתבו בשתי הלשונות . בהם מנדלי מוכר–ספרים , י"ל פרץ , שלום עליכם , ח"נ ביאליק , זלמן שניאור , ש"י עגנון , א"צ גרינברג ואחרים . בדרך כלל היו הסופרים האלה דוברי יידיש , והעובדה הזאת השפיעה על סגנונם העברי . שפת אמם של רוב מחיי הדיבור העברי בארץ–ישראל , אליעזר בן–יהודה ועמיתיו , היתה יידיש . הם פנו עורף לעולם הישן , ודחו את היידיש שסימלה את העבר הגלותי . בן–יהודה נמנע מכל שימוש במילים לועזיות , לא רק ממילות יידיש , ובחידושיו הלשוניים ניכרת השפעת הערבית כשפה שמית . גם בני העלייה השנייה , שהגיעו משטחי האימפריה הרוסית , רצו להתנער מהיידיש , שפת הגלות . ובכל זאת היידיש השתקפה באוצר המילים העברי שלהם ובמבנה המשפט . נראה שבתהליך הרכישה של שפה נוספת פעל כאן המנגנון הקרוי " התערבות לשון האם . " " מלחמת הלשונות" בין יידיש לעברית התחילה עוד בגולה , ונמשכה בארץ–ישראל . "גדוד מגיני השפה" נאבק , לפעמים באופן ברוטלי , נגד היידיש . את המאבק הזה ניתן להסביר במצבה הלא יציב של העברית המדוברת בשנות ה . 20– על רקע זה התנגדו יוסף קלוזנר , דוד ילין ואישים אחרים להקמת חוג ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת . 1927 המלחמה הזאת לא הסתיימה בניצחון מלא של העברית . אפילו בשנת 1948 עדיין היתה יידיש הלשון העיקרית של כמחצית היהודים בארץ . כאשר הם למדו את הלשון החדשה , הם הפעילו באופן בלתי מודע את מנגנוני שפת האם , והחדירו לעברית אלמנטים מיידיש . היידיש הטביעה את חותמה על תחומים שונים של העברית המודרנית : על המבטא וההטעמה , על הצורות הדקדוקיות , על התחביר ועל אוצר המילים . המבטא . כידוע , קיבל ועד הלשון החלטה להנהיג בארץישראל את ההברה הספרדית כהיגוי לעברית המתחדשת . ואולם היום מושתת המבטא הישראלי על ההברה הספרדית רק בהגיית התנועות . לדוגמה : את המילה "אמן" אנו הוגים , amen ולא omein כמו בהברה האשכנזית של העברית . ואולם העיצורים נהגים בעברית בעיקר בהשפעתן של היידיש ושל ההברה האשכנזית של העברית . אין הבחנה בין א' לע , ' בין ח' לכ' רפויה , בין ט' לת , ' בין כ' דגושה לק . ' העיצור ה' והדגש החזק נוטים להיעלם . ההטעמה . יידיש , כמו העברית האשכנזית , היא שפה מלעילית . כזכור , משקל רוב שירתו של ביאליק הוא על פי ההברה האשכנזית . בעברית המודרנית ההטעמה מלרעית , בהתאם להברה הספרדית . ואולם בקטגוריות מסוימות של שמות העצם ההטעמה מלעילית , כמו ביידיש . כך הדבר בדרך שנהגים בה שמות פרטיים : שרה , יפה , שושנה , חיים ; כך בהגיית שמות של מקומות : רחובות , ראשון–לציון , כרמל , נתניה , מחנהיהודה ; שינוי מקום הטעם במילה בשתי הקטגוריות האלה משנה תדיר את משמעות השם . ההטעמה המלעילית נהוגה גם בלשון ילדים , ולעתים גם בלשון המבוגרים : בובה , עוגה , מחבואים , קלפים , צחוקים . צורות ההקטנה . הקטגוריה המורפולוגית של ההקטנה חסרה בעברית הקלאסית , כפי שהיא חסרה גם בשפות אחרות כמו אנגלית וצרפתית . בלשונות האלה ההקטנה מבוטאת באמצעים עקיפים , על ידי הוספת שמות תואר ממזערים , כמו " חדר קטן" ועוד . יידיש והשפות הסלאביות , לעומת זאת , עשירות בדרכי כלשון המדינה . שימוש בביטוי לועזי הוא מוצדק כאשר אין בנמצא מילה עברית מקבילה . במקרים רבים מעשירות המילים השאולות את יכולת ההבחנה הסמנטית , כגון : אוניברסיטה – מכללה , סטודנט – תלמיד , פסטיבל – חגיגה , אופוריה – שמחה , כריזמה – שאר רוח , קואליציה – ממשלה – קבינט – ממשלה . לקריאה נוספת : מוצ'ניק , מלכה ( עורכת , ( "השפעות הלעז על העברית בת זמננו" ( פסיפס , ( 2 האוניברסיטה הפתוחה , תל–אביב , . 1994 מירקין , ראובן , "על המילים הזרות בעברית , " לשוננו לעם , כ"ו ( עמ' , ( 300-288 כ"ז ( עמ' , ( 90-72 תשל"ה-תשל"ו . ניר , רפאל , "דרכי היצירה המילונית בעברית בת–זמננו , " האוניברסיטה הפתוחה , תל–אביב , , 1993 עמ' . 42-30 סיוון , ראובן , "על אובני לשון ימינו , " רובינשטיין , ירושלים , , 1976 עמ' . 93-79 פישרמן , חיה , מילים זרות בעברית בת–זמננו ( עבודת דוקטור , ( האוניברסיטה העברית , ירושלים , . 1986
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|